Shesh-besh philosophy

לא סתם קראתי לזה פילוסופיה שש-בשית. באמת חוויתי שם חויות רוחניות מסויימות והארות.
תחילה, אתוודה שאיני יודע לשחק שש-בש. ולכן חשבתי שתהיה זו הזדמנות נפלאה להכין ששבש וללמוד לשחק.
בכלל לא התכוונתי לעשות את זה, הלכתי יום אחד בין באגסו לדרמקוט, רציתי ללכת לסדנת צורפות להכין טבעת או משהו כזה, ובדרך עצרתי שם, הבטתי קצת, ובלי לחשוב, אמרתי- ׳אני רוצה להתחיל!׳, ככה באימפוליסיביות.
מלאכת הגילוף היא סזיפית, במיוחד לאור זה שלא משתמשים שם במכשירים חשמליים, ולכן הגילוף מתבצע באמצעות סכינים, פטישים, וכלים של האדם הקדמון.
שעות ארוכות מגלפים פיסה אחר פיסה, משייפים, מכינים חיילים, קוביות, מלאכה שדורשת סבלנות רבה ואפשר אפילו להגיד שהיא מדיטטיבית. למעשה זו מדיטציה.
פרים, המורה ליוגה, לימד שמדיטציה הינה התרכזות בדבר אחד בלבד, והרי בגילוף פיסה אחר פיסה מתרכזים אך ורק במלאכה העדינה והפשוטה הזו.
הסדנת גילוף הייתה חדרון קטן ורעוע שהכיל בתוכו גם ספריה עברית עשירה בספרים מעולים, וחנות בגדים קטנה.
ראג׳יב, בעל המקום, לא מדבר מילה בעברית, אבל הוא מבין *הכל*, לא מפספס מילה אחת. הוא היה נשוי לישראלית שעשתה לפני שנים רבות סדנת גילוף אצלו, ויצאה עם טבעת, לשניים זוג בנות שחיות עם אימן בישראל, וההורים גרושים. יחד איתו, לרוב ישב איתנו בוב. בוב הוא בן האדם הכי מגניב שפגשתי! הוא ג׳מייקני, עם ראסטות, אוהב אדם, ובמקצועו הוא צייר. הוא מצייר מדהים! פשוט לא נורמלי לראות אותו מצייר, הוא כלכך מוכשר כלכך, אבל מצד שני כלכך הודי אולד פאשן. אין לו פלטת צבעים, הוא משתמש בגב כף היד כפלטה והוא מצייר בסבלנות רבה ובכשרון אין סופי פרט לפרט של כל מה שהלקוח יבקש.
אני לא בטוח מדוע אבל בוב ממש נגע בליבי, איך שהוא דיבר, ההילה שלו, משהו בו היה מיוחד.
כל מי שנכנס לחנות, הכרתי ביניהם לבין בוב, אמרתי לכולם שהוא אח של בוב מארלי, והוא זרם איתי לגמרי.
כשמישהו היה מתעניין בציורים של בוב הוא כלכך היה נרגש, ומוציא מתיקו ערמת דפים מגולגלת עם גומיה, פותח ומציג את ציוריו. הוא לא רצה למכור, רק, כמו ילד, היה מתרגש ומתמלא מההכרה וההערכה ליצירותיו, הוא מעולם לא התעצל, כל מי שהביע עניין זכה לראות את ציוריו ואת בוב המתגאה אך בו בעת גם מבוייש. אייש איזה בוב זה!
מהרגע הראשון הבחנתי שיש לו נכות חמורה, קשה להסביר אבל נראה שרגל אחת שלו עקומה לחלוטין, בצורה שכף הרגל אנכית לרצפה והוא מתהלך על העצם. כאילו השוק שלו לא ישרה, אלא בצורת L, ולכן מדדה לו ממקום למקום בהליכה צולעת ועקומה לחלוטין. מעולם לא העזתי לשאול, הרי זה לא מנומס. אבל, יום לפני שעזבתי, בוב סיפר לי מיוזמתו. תחילה הוא סיפר שהוא נוסע כל כמה חודשים ומשתקע במקום אחר, כששאלתי מדוע הוא אמר שהקור כואב לרגלו ולכן הוא נע בהודו בהתאם למזג האוויר. כשגיששתי, הוא סיפר שכשהיה בן 4-5 הוא נפל מגובה, ורגלו נשברה לגמרי, ממש 90 מעלות. הוריו לא לקחו אותו לרופא או לבית חולים, ובמשך שנים הרגל התאחתה כך. נחרדתי לחלוטין. כששאלתי האם היה רוצה ללכת לטפל בזה, כי נשמע שזה מאוד אפשרי, הוא חייך אלי ואמר ׳למה צריך? טוב לי עם הרגל העקומה שלי.׳. באותו הערב הוא רשם לי בווצאפ ׳תומר איפה אתה?????׳, רשמתי לו ׳אני במסיבה בוואנס אי דה נייצ׳ר׳, ׳אני בא לרקוד איתך!!׳ הוא רשם. והוא בא, ורקד עם רגלו היחידה, שמח וטוב לבב.
מעבר לעבודה הסביבה הייתה לי מיוחדת במינה, עכשיו אני בטוח במאת האחוזים שעל כל יכולותי הורבאליות והטקסטואליות לא אצליח לדייק את התחושה, אבל אנסה להעבירה באמצעות שני סיפורים קטנים שקרו שם.

*הגעתי בבוקר ליום עבודה של כמה שעות. התנגן שיר במערכת הישנה ומלאת האבק. שמעו שם בעיקר ראגיי ובוב מארלי. לפעמים גם איזה בוב דילן, בעיקר בובים למיניהם.
אחרי כמה דקות התנגן השיר טוב, ואחרי שעה שלמה אמרתי בחוסר סבלנות 'this is the ninth time that we listen this song!'
ראג׳יב, רב הסטלנים, הביט בי משועשע 'so what man? Its a nice song'.
זה הצחיק אותי שאף אחד לא מאבד סבלנות או מתעצבן כשאותו שיר מושמע כלכך הרבה פעמים. כל שתי דקות ראגיב הסטלן היה מעשן איזו סיגריה איזה עלה מגולגל מוזר בכזה אורך רוח, כאילו כל החיים שלו בלי לו״ז. כששואלים אותו מתי הוא יפתח מחר את החנות הוא עונה ׳לא יודע, כשאקום, אולי 9 אולי 11.׳ הוא גר בדירת שותפים עם בוב.

*לקראת סוף ההכנה התעסקתי מאוד במה באלי שיהיה מצוייר או כתוב על הששבש, ימים ארוכים ומתישים של עבודה הכבידו את משמעות ההחלטה. ׳זה חייב להיות מדיוק׳ חשבתי לעצמי. חשבתי וחשבתי וחשבתי חמישה ימים. ידעתי שאני רוצה מנטרה, מעולם היוגה, וציור של שיבא (אל היצירה והחורבן) וגם ציור של מקום שנגע לליבי (חשבתי על הטריונד).
לאחר באמת חשיבה של שעות וקריאה ארוכה של עשרות מנטרות הגעתי להחלטה! מצאתי את המנטרה המהממת שבאלי! (אצרף בסוף) גאה ומלא סיפוק הגעתי לראג׳יב, ואמרתי לו שסוף סוף החלטתי מה אני רוצה- ציורים וטקסט.
ראג׳יב הסתכל על הטקסט ארוכות ופסק 'no, it's too long, we can take just this sentence maybe'
עכשיו זה כלכך שיעשע אותי שהרי אני השקעתי כלכך הרבה מחשבה בכל מילה, שיהיה מדהים ומדוייק, ואז הוא בא ומצביע על משפט אחד בצורה ראנדומאלית, מבלי לקרוא בכלל ואומר, ׳עזוב אותך אחי, בוא נכתוב רק את המשפט הזה׳. וזה היה משעשע כי זה היה קצת אבסורדי, מכוער ויפה בו בעת- מה שבעיני מלא חשיבות, משמעות, מסר, מבחינתו פשוט סתמי, ׳עזוב, מה זה משנה איזה מילים כותבים׳ כזה.
כל החשיבות העצמית שלי פשוט הרגישה כלכך מגוחכת לכמה דקות ואז חזרה לעצמה!

זו המנטרה: (המנטרה הסוגרת של הוויניאסה)

May all in the world be happy & well.
May the leaders protect the earth by following the path of virtue.
May there be wellness for everyone who knows the earth to be sacred.
May peace prevail on the universe & the world.
Peace.Read more