פולגה-קלגה-תוש (התמונות רק מפולגה)

פולגה- היה פשוט ממש כיף. לא עשינו כלום יותר מידי, ישבנו בבתי קפה, ציירנו, נחנו, טיילנו. בפולגה יש את יער הפיות- יער מהמםםםםם ביופיו פשוט לא אמיתי, ופולגה עצמה כפרית ונעימה.
כמה חוויות נעימות בפולגה:
*איזה לילה אחד החלטנו לעשות מדורה ולשתות אלכוהול יחד חבורה של כמה חברה טובים, אז ככה בערב-לילה התארגנו ויצאנו, והיה ממש כיף ונעים, שתינו ורקדנו כשמעלינו צמרות עצים גבוהים וכוכבים ולצידנו מדורה ואנשים חמודים.
*החלטנו לעשות ערב סרט, כמו מערביים טובים. ארגנו הכל, מצאנו מקום עם טלויזיה, הגענו, הזמנו אוכל והתפננו למלאכה (מזל שרועי תמיד בכל רגע נתון סוחב איתו פק״ל סרט- עם כל הכבלים הנחוצים והמכשור ויכול להפוך כל טוסטר לפלזמה)
*היה יום אחד גשום במיוחד. הגענו לבית קפה האהוב עלינו (בלה ויו) ופשוט היינו שם איזה 8 שעות, רק אכלנו ושתינו ושיחקנו קלפים והיה פשוט נהדר.

קלגה- קלגה הוא כפרון קטנטן ביותר חצי שעה הליכה מפולגה, הלכנו יחד, הליכה קשה. והגענו. הכפר קטנטן ולא מתוייר, ומצאנו גאסט האוס מהמם! היינו כמעט האורחים היחידים- החדר היה נקי וגדול שהספיק לשלושתינו, והייתה אווירה מיוחדת בעיקר בגלל שהיה שקט מהכל. לא היו ישראלים ולא היו תיירים בכלל ופשוט בילינו פשוט שלושתינו באינטימיות, עם חברינו המתוק, מסי! המנהל וגם הטבח של המקום שהתאהב בנו ושיחק איתנו כל היום בקלפים, ולימדנו אותו קצת עברית.
*שמועות התרוצצו אודות איזה צרפתי שבנה לעצמו מסעדה מכמה סנאדות ומסמרים, והוא צרפתי אמיתי שמכין אוכל מעולה. רועי ואני היינו חייבים לבדוק.
הגענו, כאשר, איך לא, אין חשמל, ולכן התפריט צומצם.
הזמנתי כריך חביתה. ואני אוכל את זה כל יום כאן כמעט.
וואו. וואו וואו וואו. זה היה ללא ספק סנדוויץ החביתה הכי טעים שאכלתי בחיי (והכי יקר שיש בהודו), הוא היה כלכך מושחת אבל גם מדוייק, באמת, לא יודע אילו ניסים הוא חולל שם אבל הוא היה מושלם. סיימתי אותו ומייד ביקשתי אחד נוסף למרות שכבר הייתי שבע.
למען האמת- שאר הדברים שאכלנו שם לא היו מדוייקים, עוגות, פיצה וזה היו בסדר לא מדהימים, והבחור שם, סטלן אמיתי, היה טבח בצרפת ולפני עשר שנים עבר להודו ופתח לעצמו עסק.
מסי הכין גם הכל טעים, ואיילת (שהייתה טבחית בארץ) לימדה אותו להכין כל מיני דברים, וגולת הכותרת- יום שבת ג׳חנון מושלם. לא קנוי, קמח וחמאה ועוד כל מיני כישופים, לילה שלם בתנור, רסק עגבניות, ורוטב חריף מדהיםםםם שהוא הכין מכל מיני דברים מקומיים אבל היה מאוד דומה לסחוג בטעם עם טוויסט מאוד מרענן של נענע. היה מושלם ברמות והוא אפילו לא ביקש שנשלם על זה!
קלגה הייתה נעימה ונחמדה אלינו אבל בלילה האחרון הגיעו קבוצת ישראלים מרגיזה למלון, ומעבר לרעש שעשו, הם העסיקו את מסי הרבה במטבח כך שהיא היה פחות פנוי אלינו, והם הסתממו שם בקטע מוגזם ומגעיל שממש לא רציני להמשיך להיות איתם. למחרת נפרדנו ממסי המתוק והמשכנו לטוש.
טוש- הכפר תכלס הכי נחשב. הגענו, טראנס בלתי נסבל מתנגן בקולי קולות בכל מקום. לעזאזל איך הם חיים ככה? אין מקומות במלונות, רבנו עם איזה בעל מלון שקבענו בטרם עת אצלו והחדר לא היה מה שביקשנו, מצאנו הוסטל טוב עם בעל בית מדהים, אבל הוסטל דוחה ברמות הכי קשות (ברמה של לא להתקלח!!) הלכנו לעשות שנצ כשמוזיקת טראנס מחרישת אוזניים ברקע, קמנו כמה שעות אחרת כשהמוזיקת טרנס עודה מתנגנת ולא מתכוונת להפסיק בקרוב, הכרזתי ׳אני לא נשאר בטוש מחר׳, מבחינתי חמש וחצי בבוקר יציאה מפה.
למחרת יצאנו חזרה לקאסול עם עוד איזה בחור שנסע איתנו במונית (וסיפר על חוויותיו מליל אמש על השימוש בקטאמין) ובכך טוש מוכרזת כמקום הגרוע ביותר בעולם (אולי אחרי דלהי ופתח תקווה). מבחינתי היה באותו היום כבר להמשיך למנאלי אבל איילת ורועי ביקשו יום או שניים של התאפסות וכביסה (שנגמרה לגמרי) בקאסול.Læs mere