WILD EAST

אוי פנגן אהובתי. אהבתי אותה מהרגע הראשון. אולי בעצם לא ממש מהראשון.
הגענו השעת בוקר מוקדמת עם יותם, כאשר לילה קודם סגרנו מקום שהדר המליצה לנו עליו והתברר כהצלחה מסחררת באמת!
לפניי ההמראה לסורטאני קיבלנו הודעה שמצבו של חזקי התדרדר, והוא מאושפז במצב קשה. ההגעה לתאילנד לוותה קצת במחשבות וצער על סבא ועל אבא על מצבו של חזקי, וקצת לאחר שהגענו והתמקמנו נודע לי שחזקי נפטר.
היה זה היום של הפולמון וחשבתי לעצמי- אני כבר נמצא פה, פספוס עצום יהיה לא ללכת לפולמון. ולא נורא, ננסה, נמשוך.
הלכנו לפולמון ושם הבנתי שטעיתי. הייתי עם חבורה טובה (החבורה של גבע-יותם-תומר-נועה-רועי-איתי) ורועי היה בראש, והכל היה נראה מגניב אבל הרגשתי שהגוף שלי לא רוצה לרקוד ולא רוצה לשתות ולא רוצה להינות.
אחרי שעה במסיבה שאני לא מצליח לגרום לעצמי להינות רועי הבחין במצבי ברגישותו הרבה ואמר לי שהוא לא רוצה להיות במסיבה יותר, והוא רוצה שנלך כי הוא לא יכול להינות אם אני לא נהנה. הוא שאל אותי מה הייתי רוצה שיקרה, ואמרתי לו שאשמח רגע להרגע ולשבת. הלכנו יחד לאיזו סירת דייגים קטנה שעגנה על החוף, והתיישבנו בתוכה. את תוכן השיחה לא אפרט כאן אבל הייתה שיחה מרגשת ומשמעותית שנקטעה באיזה תאילנדי שצעק עלינו על שנכנסו לסירתו ודרש מאיתנו כסף. ישר ברחנו ואמרתי לו שמשהו רע קרה והיינו צריכים רגע לשבת. הוא הניח לנו לנפשנו והחלטנו שנחזור יחד למלון.
במונית בדרך חזרה זכורה לי סיטואציה משעשעת בה נהג המונית דיבר עם איזו בריטי שהיה שיכור לחלוטין והוא רצה לשאול אותו לאן המונית נוסעת. התנהל דיאלוג ששל חמש דקות ביניהם כאשר אף אחד לא מבין ולו מילה אחת שהשני אומר והם שניהם מדברים אנגלית במבטא שונה. הבריטי במבטא עקשן שאל 'ווא?' כאשר רצה לשאול איפה וכל הנוכחים פשוט נהנו מהסיטואציה הזו ולא התערבו.
עוד מאורעות מרגשים קרו בתקוםה הזו בפנגן
הבנות חברו אלינו אחרי שבילו עם ג'ובין (הזמר של איילת)
שקדי הצטרפה ומאוד שינתה את האווירה לטובה
ורוני עזבה.
הייתה לנו שגרה נעימה של השכמה מאוחרת ואוהבת, סיגריה וקפה, ארוחת צהריים, ים, יציאות ערביות לשווקים נחמדים, קניות, גיוון באנשים כאשר כל הבנים שם, והדר, ויכולנו לבחור לנו בכל רגע את מה רצינו לעשות.
עוד חוויה מעניינת שם הייתה שהלכנו לחוף נודיסטים ואני מתקשה עדיין להבין את זה אבל היה בחוויה הזו משהו מאוד חזק. להיכנס עירום לים בלי שיש איזשהו יחד מיוחד לעירום כמו
שהתרבות שלנו נוטה לעשות, גוף מתמזג עם הטבע אליו הוא שייך, משהו כזה רומנטי וחזק.

סיפור אחרון הוא על פראנק. יום אחד חזרנו מאוחר מהים- היינו הדר, רועי, שי ואני. הלכנו לנקות רגליים בדשא שבמלון וישב זקן מחוץ לחדרו בקומה הראדונה. החלה בינינו שיחה ומפה לשם הבנו שמדובר באדם מאוד מאוד מיוחד עם הרזומה המוגזם ביותר ששמעתי עליו מעודי- הוא עבד עם כמה נשיאים בארה"ב והוא מתעסק בכלכלה ופוליטיקה ברמה מאוד גבוהה, העלים של כמה עסקים מצליחים מאוד ביניהם היה חלק מהקמת פייסבוק וכו'.
השיחה נעמה לנו על אף שהוא היה מעט גס ולא קשוב אבל הוא הזמין אותנו לארוחת בהמשך השבוע לבולנז שהוא יכין. הלכנו כולנו בתוספת רוני ואיילת לארוחה שהייתה בהחלט מעניינת ומשונה גם יחד, ונחתמה בחוסר טקט מצד פרנק.Les mer