שבוע עצמאי בווהקה

נשארת במקסיקו, נשארתי בווהקה, אבל בשבוע האחרון התחלתי בדרך חדשה. סב חזר לקנדה ואני, עצמאית יותר מתמיד. לטוב ולרע

לטייל לבד מביא איתו אתגרים והזדמנויות חדשות. לא פעם כשטיילתי בהודו, חשבתי שהיותי סולה הפך אותי ליותר נגישה להיכרויות עם בני המקום. פה היכרויות שכאלה נדירות אפילו יותר כי הספרדית שלי גרועה ביותר. 

ובכל זאת חצי שעה אחרי שסב עזה פגשתי חבר חדש. אמן הדפסים. קוראים לו איסבן, למי שתהה השם לא מקסיקני בכלל. האמת שהמקור היה איבן כמו השם הרוסי, עם שגיאת כתיב בדרך. (;

למרות שהשם לא מקומי, איסבן הכי מחובר לשורשים שלו שאפשר. הוא משתייך לקבוצה אתנית פנים מקסיקנית של הספוטק. Sapotec מדבר את השפה, ומחזיק בתואר פילוסוף ספוטקי, אחרי שלמד  באוניברסיטה פילוסופויה ואומנות ספוטקית. 

 בשבעת השנים האחרונות, הוא מנהל סדנת/ גלריה של הדפסי עץ.

נכנסתי להציץ, ומהר מאוד קיבלתי כיסא. 

על השולחן במרכז הגלריה תמיד מכונסים 2-3 תלמידים ככה שהמקום תמיד מלא. אחרי שיחות מעניינות, קניתי הדפס והצטרפתי לצבוע אותו בצבעי מים. היה לי כל כך מרגיע לשבת ולצייר שמאז כל יום שאני בהווקה סיטי אני באה לשבת אצלו בגלריה. 

הוא הזמין אותי בשבת, לערב ציורים מזקל, ונשנושים. (החרקים הקראנצים שכולם אוכלים כאן היו ביניהם) בספרדית קוראים להם chipolites שם חמוד שלא מתאר בשום צורה את המוצר הקטן והמוזר. חרק הרבה יוצר מתאים בעיניי....

הצטרף חבר של איסבן  שמכין מזקל בעצמו. הוא נתן לנו לטעון שלושה טעמים מיוחדים. את פרח המריגולד אני הכי אהבתי אז בחרנו את הבקבוק. 

מדובר במשקה חזק ביותר שעלה לי לראש בקצב מסחרר. לצייר שיכורה זו חוויה מטורפת. סתם ציירתי כד קרמיקה שישב בצד אבל פתאום כל הצללים נהיו כל כך בולטים הרגשתי שאני תובעת בהם. 

אחרי ערב מיוחד במינו יצאתי יום אחרי לעיירה קטנה בהרים san jose de la pacifico. העיירה הקטנה ידועה בשקיעות מטורפות, היה לי מזל שהגעתי בדיוק בזמן לשקיעה וזכיתי לראות את המראה המושלם. יום אחרי הכל היה מעורפל. 

העיירה הייתה בשבילי חוויה מבגרת. כשמתארים משהוא כמבגר, נראה לי שבעצם מתכוונים למאתגר. 

החלטתי באומץ שמקורו לא ברור, לצאת יום למחרת לטראק בהרים לעיירה פצפונת בשם סן מתאו. לכאורה הטיול היה 2.3 שעות  הליכה מסן חוזה. עם גוגל מפס מתעתע ואינטרנט קלוקל, טיול שהיה אמור לקחת שעתיים וחצי, לקח לי 6 שעות. עליתי,ירדתי, עליתי וירדתי וטעיתי וטעיתי וטעיתי. 

השיא היה שנגמר לי המים והייתי בחצי הדרך. לא ידעתי מה לעשות. 

לא פעם אני אומרת שיש לי יותר מזל משכל. ואכן בדיוק כשדמיינתי את עצמי ישנה לבד ביער רעבה, ראיתי שני איכרים קוצרים תירס. 

פניתי אליהם בעיניים דומעות agua porfavor מים בבקשה. מזל שספרדית מינימלית יש לי. 

קיבלתי מהאיכרים הנדיבים מים, והם הראו לי את הדרך הנכונה. הנדיבות וטוב הלב של המקסיקנים לא מפסיקה לרגש אותי. 

בסוף הגעתי לסן מתאו, עיירה מתוקה שקיבלה את התואר עיירת קסם. בצדק

אם יש יתרון אחד בלאבד את הדרך, היתרון הוא לפגוש בכל מהי צמחים יחודיים שגדלים רק במקומות מרוחקים. צילמתי בדרך פרחים אדירים, בגודל של הראש שלי. מעין החלאה של פרח וקקטוס, משהוא מיוחד. כשניסיתי לשכוח מהעובדה שאני אבודה ביער והסתכלתי על הנופים נהנתי מאוד. ההליכה הייתה ביער אורנים ואצטרובלים בכל מקום. העצים הזכירו לי קצת את האורנים בארץ, אבל היו שונים לחלוטין. 

אני חושבת שהסיפור הזה מסביר למה אני מחשיבה את החוויה הזו כחוויה מבגרת. כמה לקחים נרשמו. אני מבטיחה. 

אחרי יום קשה, חזרתי להוסטל למקלחת חמה,ושוקו חם על המרפסת. אני כל כך נהנת מהשוקואים פה בווהקה! 

התיישב לידי אורח, מקועקע כמעט בכל הגוף בציורים מסורתיים. הוא סיפר לי על העבודה שלו, הכנת תרופות מסורתיות שלא נועדו לריפוי אלא למסע פסיכודלי. 

היה מעניין לשמוע על התרבות, סימבוליזם וכל מני דברים פגשתי כאן במקסיקו והעלו לי שאלות בלי תשובות מספקות. 

למשל, למה בכל מקום יש מלא גולגלות. הציווילזציות הפרי היספניות היו עסוקים במוות מזווית אחרת מאוד מהקטןלים. אין מושג של גהנום, אלא של החיים. כיוון שהמוות עורב בכל פינה, החשיבות של הנאה בחיים הנוכחיים מתעצמת. לכן, בציורי הרחוב, בשווקים, בקעקועים מככבים השלדים. לפעמים השלדים ערומים ולפעמים מגונדרים. 

כשנחתי במקסיקו, די נגעלתי מכל השלדים האלו. עם הזמן, אני מוצאת בהם חן. 

אחרי המסע הקטן לסן חוזה, חזרתי לעיר האהובה שלי ווהקה סיטי.

נסעתי לטיול יום למיטלה, עיירה קטנה שעה נסיעה מהעיר שידועה בזכות ארכיאולוגיה מיוחדת במינה. הצטרפה אליי לורן, אמריקאית שהכרתי בהוסטל. מזל שהיא הצטרפה אליי, כי בלעדיה לא הייתי מגיעה בחיים למיטלה. הספרדית שלי לא הייתה מאפשרת את זה. 

 היה לנו כיף אדיר ביחד. הגענו במקרה לכנסייה במרכז העיר, ובדיוק היה שם קינסנירה. המקבילה הקטולית לבת מצווה. בגיל 15 ילדת היום הולדת מתקבלת רשמית לדת הקטולית. הטקס כנראה חשוב ביותר, כי האירוע הוקדש לילדה אחת והכנסייה הייתה מפוצצת באנשים לבטושים בבגדים הכי יפים שלהם. אני רוצה להזכיר שהיה מדובר ברביעי בצהריים. אמצע יום עבודה! 

אנחנו נהננו מהאירוע , מהמוזיקה ומהריקודים המסורתיים. 

אחרי האירוע, חיפשנו את המתחם הארכיאולוגי ולא מצאנו אותו. כל פעם הצביעו על הכנסייה ולא הבנו למה. אחרי יותר מדי זמן, הבנו שהאתר צמוד לכנסייה. ההיספנים הגואליים האלה בנו כנסייה בדיוק על המקדש של בני המקום. מפגן כוח ושליטה מכואר. 

החורבות שנשארו השתמרו עם קישוטים גאומטרים מרשימים ועם רמזים לאימפריה המפוארת שפרחה לפני הספרדים. 

ווהקה הייתה טובה אליי, לא כתבתי על כל הבתי קפה המתוקים הגלריות שנכנסתי אליהן, השווקים הצבעוניים והמפגשים הנעימים שקרו לי. אבל הם היו חלק בלתי נפרד מהחוויה החיובית שלי כאן. 

במהלך אמיץ, קניתי כרטיס נסיעה לילית לעיירה צבעונית 11.30 שעות נסיעה מכאן. סן כריסטובל. 

כמו מרי פופינס, אני מרגישה שהרוח אומרת לי להמשיך הלאה. שמחה על מה שהיה וסקרנית לעיר החדשה Read more