ווהקה סיטי, פרידה מסב ותספורת

הגעתי לחצי הטיול, איך אני יודעת? לא כי אני סופרת את הימים או מתכננת בצורה מחושבת. אני יודעת כי אתמול סב עזב בחזרה לארץ הקפור, לעשות סנו בורדינג בקנדה. 

האמת שתכנון הוא בכלל לא הצד החזק שלי ובימים האחרונים שיניתי את התוכניות 5 פעמים. 

זה התחיל כשהגענו ל oaxaca city  ווהקה סיטי בהגיה נכונה. אחרי נסיעה טלולה של שש וחצי שעות עם אנגל, חבר שהכרנו יום לפני והסכים לתת לנו טראמפ איתו לעיר. הנסיעה הייתה משוגעת. קודם בכל בזכות הסיטואציה, במקום לקחת אוטובוס איטי וקופצני נסענו עם חבר באוטו פרטי. היתרון הכי גדול היה שיכולתי לעצור לפיפי מתי שרציתי!.

 הדרך הייתה יפיפיה עם שינויי צמחיה בכל כמה שעות. בהתחלה, צמחית חוף, דקלים, שיחים דהויים וקקטוסים. כשהמנועים של האוטו התחילו לעבוד קשה בעלייה הנוף השתנה לגונגל פראי, בצידי הדרך דוכנים על גבי דוכנים של פירות טרופים. אחרי שלוש שעות בגונגל הררי עם פיתולים חדים (מזל שאנגל נהג מקצועי) יצאנו לעמק פתוח עם צמחייה יבשה קקטוסים ושדות אגבה. ככה הגענו לווהקה סיטי, עיר שהתאהבתי בה במבט ראשון1. כבר אני יודעת שבעוד כמה שנים, כשאעבוד בעבודה מרחוק, אני באה לגור כאן לחצי שנה לפחות. 

יש כאן את כל הדברים שאני אוהבת, אומנות, בתי קפה בתים צבעוניים ועצים. האמת שלא ידעתי אבל מרכז העיר מוגדר כאחת מאתרי המורשת של יונסקו! 

בעיקרון באנו לכאן כדי לקחת טיסה לקנקון יומים אחרי, אבל ברגע שהגעתי הרגשתי שאני צריכה להישאר. 

בהחלטה אמיצה אני וסב דחינו את הטיסה בארבעה ימים. 

למה? כי ביום הראשון בכלל קבענו סיור מחוץ לעיר. הסיור היה מושלם. התחיל בביקור במאפייה מסןרתית, שם טעמנו לחם מסורתי (מודה היה מגה יבש אבל היי חוויה) המשכנו לשמורת טבע שנקראת petrefyed waterfalls. בריכות מים מלאות במלחים וחומרים כימיים שגורמים להם לבעבע למרות שהטמפרטורה לא עולה על °20. 

כשהגשם יורד המים נשפחים על האבן ובתהליך כימי כלשהוא יוצרים צורת נטיפים מהממת. הסתבבונו בין הסלעים ושכשכנו רגליים במים המלוחים. הליכה בשמורה הייתה שקטה, בלי רעשי מכוניות או מכונות רק רוח והנוף משקיף על מרחבים עצומים. 

קינחנו את הסיור בסיור במזקקת מזקל, המשקה העיקרי של האזור, שעשוי מפרי האגבה. התהליך נעשה תוך כדי עישון במשך שבוע, מה שנותן למשקה האלקוהולי אופי מעושן. למדנו שאם רוצים להוסיף ניחוח אדמתי לסיפור, מיישנים את המזקל עם תולעים איכככס. קניתי למזכרת, כולם יכולים לנסות משני בקבוקי המאה מיל שקניתי (מבטיחה שקיניתי את הכשר בלי התולעים) 

את הימים הבאים הקדשנו לסיורים בתוך העיר. השיטה המנצחת בעיניי היא להירשם ל free walking tours. נפלנו על קבוצה מדהימה ומדריך מקסים. נהינו חבורה ויצאנו כמה פעמים מאז. כל ערב כמעט אני מוצאת את עצמי בבר עם מוזיקה חיה. ערבוב של רגאיי ומוזיקה לטינית. הנגנים חברים של המדריך שלנו ואנחנו כבר מכירים אחד את השני. 

אחת הבנות מהטיול, וונדי, מקנדה, היא ספרית מקצועית. יום אחרי הסיור קיבלתי תספורת מושלמת באמצע הפארק. הצילה לי את הקצוות המפוצלים! קיבלנו המון מבטים סקרנים אבל זו הייתה חוויה אדירה ואני מאוד אוהבת את התספורת החדשה שלי!

עשינו סיור בגן הבוטני, לא היה מקום בסיור באנגלית אז נדחפנו לאחד בספרדית. מהר מאוד הבנו שיותר מחצי מהאנשים לא מדברים ספרדית אז הרגשנו פחות זרים, אפילו פגשנו זוג ישראלים מקסימים מתל אביב. הגן מלא בצמחייה יחודית לווהגה. עצים משונים, קקטוסים בכל הגדלים והצורות והרבה תירס. מה שנקרא oaxaca in a nutshell. אירי הסיור הלכנו עם הישראלים לשתות משקה קקאו ותירס מיובש. משהוא מיוחד. בכלל קקאו הוא אחד מהמאכלים המרכזיים פה. הטעם קצת שונה מהשוקולד התעשייתי שאנחנו מכירים. מוסיפים את הקקאו בכל כך הרבה דברים. שוקו, עוף, תירס ועוד. אפילו ניסיתי קרם ידיים מקקאו

סיור שאהבתי במיוחד היה סיור אומנות רחוב, עם מדריכה מצחיקה בטירוף בשם מריה. האומנות רחוב עשירה במסרים. הרבה גולגלות מגונדרות, (לא מפחדים כאן מהמוות) נשים עם תירסים ואנשים עם הבעות פנים מעניינות. 

אני אוהבת אומנות רחוב גם בגלל שהמון פעמים מדובר באמירות פוליטיות על פמיניזם, חברה, דת וכו. 

ווהקה סיטי היא עיר קסומה, החלטתי להישאר כאן עוד. 

אתמול סב חזר לקנדה. היה לנו טיול מדהים ביחד. אתגעגע מאוד!

מצד שני  אני שמחה על ההזדמנות להתחיל בדרך עצמאית. 

דילגתי על אזור שהיינו בו מזונטה, עיירת חוף על הים הפסיפי, מקווה שבימים הקרובים אכתוב פרק השלמה

מתגעגעת לכולכם 

 Read more