Almora

הגענו לקאסר דיווי בלי בכלל לדעת מה אמור להיות שם, ״ואטה של הצפון״ יכולתי לפחות לנחש מה זה אומר.
מעל בית חב״ד קיבלנו דירה מהממת עם נוף להימלאיה ומרפסת משותפת עם החברים שלנו, הרגשנו בצימר.
אחרי שהתאפסנו קצת הבנו שהקור הזה מחייב קצת ביגוד חם וגם קצת נשנושים שיהיו לנו בדירה לשעות הקשות (וליום ההולדת של נה).
לקח הרבה זמן אבל יצאנו לאלמורה בשני קטנועים, בידיעה שבשעה מסוימת מתחיל גשם אז צריך לחתוך לפני.
הסתובבנו בשוק והיה מגניב למדי, כולל תספורת לגיא כולל נסיונות לקנות ציוד בישול כולל רכישת חולצה מכוערת אך ארוכה עבורי.
ואז ישבנו בבית קפה.
ואז זה התחיל.
שמש אדומה ובוהקת וברק חותך את השמיים ואנחנו מבינים שזה או שנעוף מפה או שנעוף מפה.
עלינו לקטנועים והתחיל לרדת עלינו מבול זלעפות ובאמת שכבר כולנו הרגשנו שאת הנסיעה הזאת לא מסיימים ככה.
גיא ולירז נתקעו ומצאנו פינה להסתתר בה מהגשם.
אחרי שגיא תפס טרמפ ויצא להביא דלק קלטנו שגם המפתחות עליו, אין לו טלפון כדי לתקשר איתנו, וכרגע אנחנו פשוט נרטבים בחוץ.
בזווית של העין ראינו מלון ונכנסנו אליו, והאמת שאחרי שעה של המתנה לגיא כבר שקלנו להישאר להעביר שם את הלילה, עד שפתאום קלטנו את הרכב שלו חוזר.
לא אלאה בפרטים אבל הבנו שמדובר בהשגחה פרטית ושמזל שלא סיימנו את הנסיעה הזאת אחרת, לבסוף חזרנו הביתה וחגגנו לנה יום הולדת בזמן שהוא ישב בסלון של בחור מקומי.
וכאן נכנסה בפעם הראשונה השאלה - ״מתי אנחנו עפים מפה, ואיך?״Read more