Villambístia

כיאה לצליינות, עולות מחשבות באשר לדת.
קודם כל, לפני יום-יומיים בשיחה עם Devi דיברנו על זה שהוריה — קתולי והודית לא נוצרייה — לא הצליחו לבחור את הדת שאיתה יגדלו את ילדיהם, וכך הם פשוט נתנו דרור לתחושותיהם, וכל אמונה שיתחברו אליה תתקבל בברכה. Devi אמרה שהיא שמחה על כך, למשל כי בנצרות לתחושתה מתמקדים הרבה בגלגול הבא ומשקיעים בזה הרבה מחשבה ומרץ, בעוד שזה נחסך ממנה וכך הצליחה להשקיע יותר מחשבה בהווה.
הבוקר הייתה מחשבה נוספת שעלתה, שאינה מקורית במיוחד, ובכל זאת. לזמן קצר הצטרפתי לשיחה של Cam עם Claire, זוגתו האוסטרלית גם כן של Garrett, על אלוהים והם דיברו על מורמונית לשעבר בקבוצתם שתיארה את הרגע הזה בדתה שבו אלוהים מדבר אליך ישירות ומסביר לך את ייעודך או משהו בסגנון. השאלה המתבקשת היא איך יודעים שמדובר באלוהים ולא בתת-מודע, באינטואיציה או במשהו אחר? ומכאן השיחה גלשה לאמונה ולדת באופן כללי. אמנם לא הצטרפתי לשיחה כי לא התחשק לי והעדפתי להתמקד במחשבותיי, אך המסקנות שעלו לי הן שכל עוד דת נשארת בעיקר בפן האמוני שמעניק כוח ומשמעות לאדם — בדומה לאמנות, ספרות, מוזיקה או שהייה בטבע — אז זה בסדר. אבל כשהדת מתחילה להפוך למסגרת נוקשה ולא מתונה היא בעייתית, ומכיוון שלדתות יש נטייה לחוק ולקשיחות הן לעתים קרובות בעייתיות ויש להיזהר מהן. זה די ברור ובכל זאת רציתי לציין זאתLæs mere