Villambístia

בשביל נחשפתי לאנשים רבים שתיכננו את השהייה שלהם בקמינו על הקשקש, או אולי עם ימי מנוחה ספורים. זאת מתוך אילוצים של ימי חופש או סתם המעטה באתגר בקמינו.
אני לא רוצה לשפוט אף אחד, וגם כנראה עדיף לטייל בקוצר זמן מאשר לא לטייל בכלל, אבל אם כבר יוצאים למסע כזה ארוך, לעניות דעתי צריך לשים לב לתת איזשהו מרחב תמרון לגוף ולמחשבה. אם אפשר צריך להימנע מניסיון להספיק את המסלול בדיוק במסגרת בימים שתוכננה — כל המטרה היא להיות נוכחים כאן ברגע הזה ולתת דרור לגוף ולנפש, וכשמתעסקים הרבה בחישובים ובהספקים כדי להגיע עד לסנטיאגו לדעתי זה עלול להתפספס.
על אחת כמה וכמה זה חל על גמלאים או אנשים שאינם עובדים. תמיד יש דברים שמחכים לך בבית, וכנראה למובטלים יש צורך להתקבל למקום עבודה, ועדיין אם אינך בשוק העבודה, למה לא לתכנן עוד כמה ימים? במקרה הכי גרוע אפשר להישאר בנקודת הסיום עוד יום-יומיים או לרווח את ההליכה.
יש כאן אדם Shaw שהלך שני מקטעים ביום אחד, לא חבל? אם כבר במסלול כמו זה אפשר לרווח ולחלק למשל שלושה מקטעים על פני יומיים, כי במקטעים רבים יש כמה נקודות עצירה אפשריות לאורך היום. זו התנהלות תמוהה בעינייLeia mais