ארוחת ערב של צליינים

במעמד ההזמנה בהגעה לאלברגה מציעים אפשרות לארוחת ערב/בוקר במסעדה מקומית. אין כלום במקום הזה, אך התלבטתי בכל זאת לגבי הארוחות, כי אפשר להסתדר עם מה נשאר לי (בגט שלם, גבינה ונקניק), ואפילו יש כאן מכונות ממכר עם כריכים, יוגורט ועוד. למרות זאת, בחרתי להצטרף לארוחת הערב וזה השתלם ובגדול.
כתבו במדריך שזו הזדמנות לפגוש צליינים נוספים, אבל לא תיארתי לעצמי שזה יהיה ממש ככה. בדרך לשם פגשתי צליין שהכרתי היום בדרך, בנקודת פיצול לשני מסלולים. אתמול במשרד הצליינות הוזהרנו שהמסלול השמאלי מסוכן ועל כן יש להימנע ממנו לחלוטין וללכת רק בנתיב הימני. היום במסלול אמרתי להם, והוא זכר לי את זה והכיר תודה. אז החלטנו לשבת שם יחד, אחרי שהצרפתייה, הקוריאנית והבלגי — מכריי הקודמים — כל אחד בנפרד לא הזמין ארוחת ערב.
שם הושיבו אותנו בשולחן של ארבעה על אף שאנחנו רק שניים, וחשבתי לבקש מהמארחת העסוקה שגם מילצרה, להוסיף עוד צליינים לשולחן. מבלי שביקשתי כך היה. הצטרפו אלינו סוזן ההולנדית ו-Shaw המלזי שהשתקע בלונדון. הביאו כבר בהתחלה בקבוק יין, והיה ממש כיף לסעוד יחד. למרבה המזל, האנגלית של כולם הייתה טובה וכך יכולנו להכיר זה את זה ולקיים שיחה קולחת ומצחיקה. אגב, הצליין שפגשתי מאוסטרליה, אשתו נפרדה ממנו לאחר יותר משלושים שנות נישואין. סוזן צברה 10 שבועות של ימי חופש לאורך השנים, ובעלה לא יכל להצטרף לטיול בגלל העבודה החדשה שלו. מתברר שהיא במקצוע גיאולוגית ולאחר תלאות ו-15 שנים של עבודה בתחום, הזדמן לה להגיע למשרת ״tech writer״, פירוש הדבר לכתוב את הוראות ההפעלה לתוכנות (במקרה שלה, תוכנות נישה שקשורות לגיאולוגיה), והיא מאוד נהנית מזה. Shaw כנראה בין עבודות כעת ויש לו הזדמנות. נשמע שהוא גם כן עבר תלאות בחברה שהקים ומכר, ובקרוב
הם התעניינו בשירות שלי בצבא, וכשדיברנו על המחאה בצרפת הזכרתי שיש גם בישראל וסיפרתי להם מעט עליה — הם אפילו שמעו עליה קצת.
הצליין האוסטרלי טייל קודם לכן בטיול קאנו ביוון ופגש שם כמה ישראלים. כשסיפרתי על השירות הצבאי שלי, הוא ישר נדלק ואמר ששמע מחברו הישראלי שחוטפים אותם באזרחות. אז סיפרתי אני מתכוון ללמוד משפטים וכלכלה, הוא אמר שאילו הייתי הבן שלו הוא היה מייעץ לי ללמוד מחשבים, לעומת זאת סוזן התלהבה שאני הולך עם הלב שלי אך צחקה ואמרה שאם עדיין אפשר להתחרט, גיאולוגיה זה תחום מרתק וכדאי.Weiterlesen