המיסה הראשונה שלי וביקור בקריפטה

סיימנו את הארוחה קצת אחרי 20:00, שזו שעת המיסה היומית לצליינים. רצינו ללכת למיסה אך לא על חשבון הקינוח. אז אחרי כן הלכנו סוזן, שו ואני. האוסטרלי ויתר, הוא אמר שאשתו לשעבר קתולית ותמיד התפילות ארוכות אצלם.
נכנסנו באיחור מעט בחשש, אך במהרה התפוגג. היה מאוד כפי שציפיתי שיהיה — דיבור ושירה בשפה שאינני מבין (אגב לא היה איזשהו ספרון לליווי התפילה). במהלכה היה רגע שבו מי שרצו הלכו ללחם הקדוש — תיארתי לעצמי שבזה מדובר אך שאלתי את סוזן לידי אם זה snack והיא התלהבה מהשימוש במילה הזו. Shaw שהיה לפנינו הוסיף ותהה בצחוק אם זה גם כן ילווה ביין. אכן, היינו עליזים.
במהלך התפילה היה רגע מפתיע שבו כל אחד בירך את מי שבסביבתו — שלושתנו לא הבנו במה מדובר. שלושתנו לא באנו לקמינו מתוך מניע אמוני, למשל סוזן באה כי היא רצתה מסלול ארוך והקמינו הוא נוח מבחינת תכיפות האלברגות, והיא בכלל לא ביקרה בכנסייה בעשרות השנים האחרונות.
בסוף התפילה כולנו נקראנו למעין תפילת הדרך לצלייני הקמינו, וחשבתי על זה שבישראל לא בירכו אותי בתפילת הדרך היהודית, אז זו הייתה השלמה נעימה (לא לדאוג, בתיק יש עותק של תפילת הדרך שקיבלתי בבית חב״ד בספיר במהלך שביל ישראל).
בסיום המיסה הכומר שהיה איש מבוגר, חביב ונמוך אך גם כריזמטי, הציע למי ש״יש לו זמן״ להישאר לסיור. סוזן צחקה ואמרה שיש לה זמן אך היא איננה מעוניינת לעמוד אלא רק לשבת או לשכב, וכך נשארתי האחרון מהחבורה עם עוד מתפללים. הוא הסביר על הכנסייה שכנראה קיימת כבר למעלה מ-800 שנים, והיא העתק מוקטן של הנוטרדאם בפריז. הוא גם הראה לנו את הקריפטה, ובתור יהודי בכנסייה בספרד זה עשה לי אסוציאציה לא נעימה, אך נכנסתי פנימה עם כולם ובסוף הם שרו Amazing Grace, שזה היה חמוד. מתברר שהיא לא נבנתה כדי לקבור מישהו, אלא לטובת ייצוב הבניין.
אגב קודם לכן סיפרתי לסוזן קצת על האינקוויזיציה, כי היא לא הכירה את האנטישמיות הספציפית הזו ואת הרגישות של יהודי בספרד.Weiterlesen