פערי תרבות שהובילו לארוחה מוצלחת

בהגעה לכפר עוד קצת התלבטתי אם להמשיך הלאה, אך אחרי כמה דקות הצלחתי להתאפק ולהתמקם כאן. באלברגה פגשתי את הקוריאנית וקבענו לקנות יחד מצרכים לבישול ארוחת צהריים למרות שעוד לא התקלחתי, ובדרך פגשנו את יעקב הגרמני והוא הצטרף אלינו לביקור בגשר — הלהיט של הכפר שעל שמו הוא נקרא — ואז לסופר.
זה היה די מבדר לקנות יחד ותוך כדי להחליט מה נבשל. לא לגמרי הבנו זה את זה, והרי מלכתחילה ההיכרות היא מועטה, אבל איכשהו זרמנו והסתדרנו. יעקב הכין חביתה עם גבינה ונקניק, הקוריאנית (אני כל הזמן שוכח את שמה) חתכה ירקות למעין סלט ואני הכנתי פסטה ברוטב רוזה וגירדתי המון גבינה. שתינו יין. אולי יפתיע לציין שאני הובלתי את בניית התפריט בדגש על הבחירה ברוזה ולא ברוטב עגבניות סטנדרטי כמו שלשום, ועל הרצון לשלב ירקות בארוחה ועוד טריים (ולא להוסיף לרוטב נניח).
היה מאוד מאוד מוצלח, גם טעים וגם משביע, ורק עלה חמישה אירו לאדם. יש משהו מדליק באכילה לראווה בחדר האוכל באלברגה, ואכן זכינו למחמאות רבות על הארוחה. אפילו נשאר מספיק כדי להעניק לשלושה עולי רגל נוספים. העיקר שלא יגידו שאני לא דואג לעצמי לאוכל 😊Read more