קבלת פנים אחרת

כשמגיעים לאלברגה מקובל לתת לצליין להתרחץ ולהתארגן, ובמילים אחרית לעזוב אותו לנפשו.
כשהגעתי לאלברגה La Bohème, הבעלים דוד הציע לי לשתות משהו ולהצטרף לשאר הצליינים שכבר הגיעו וכך בעצם התקלחתי אחרי יותר משעתיים מההגעה.
כבר מההתחלה היה ברור שדוד מוזר. הדבר שהכי אפיין אותו הוא שהוא כל הזמן משנה את דעתו, והוא הודה בכך. ישבנו שם ופטפטנו, תוך שהוא צוחק צחוק משונה ואומר אמירות מפתיעות, כמו שהוא סיפר שהעיר אסטורגה אינה רק הצטלבות של כמה דרכי קמינו, אלא היא הייתה ידועה לפני 18 שנים גם כ-Asdrugas בגלל היותה מעבר מרכזי של סמים.
אחרי כן כשבאתי לקחת את חפציי למיטה הוא ביקש שמישהו יעזור לו להכין שלט כניסה לאלברגה, שייראה ״אמנותי״. הצעתי את עצמי כי לא הייתה שם רוח התנדבות מי-יודע-מה, וגויסתי להכנת שלט עם טקסט שהוא הכין מראש שבו בסה״כ כתוב שבמקומות רבים באלברגה יש כיתוב באנגלית. זהו.
כאן העניין השתכלל, והיו לו עוד ועוד רעיונות לטקסטים נוספים. למשל, המשפט המרכזי שהוא חזר עליו כל הזמן, שהוא ״לא אוהב לחזור על עצמו״. כמה פעמים הוא הציע לי לחזור למלאכת הקישוט של השלט אבל הוא הבין שזה היה קצת יותר מדי ויש לי דברים אחרים לעשות, כמו סתם לרבוץ או לשוחח עם אנשים, אז הוא הירפה.Baca selengkapnya