ערב ססגוני ורגשי

בכלל לא היינו בטוחים שתוגש ארוחת ערב, אבל נתנו אמון בדוד ובמקום. הצליין האירי המבוגר פול וחברותיו לעבודה לשעבר, היידי ושרון, שהצטרפו למסע רק מאסטורגה ועד סנטיאגו, החלו לחשוש ובדקו אפשרות לארוחת ערב באלברגה אחר — אך הייתה ארוחת ערב.

עוד לפני כן דוד שם רדיו על התחנה הספרדית Radio Tres, לדעתו התחנה הספרדית הכי טובה, ובאמת התלהבתי שהיו שם מלא שירים שאני מכיר ואוהב. השיר החדש של Tame Impala, שני שירים של Vampire Weekend ואפילו Reflektor של Arcade Fire (מהידע שלי נהניתי כשהמגיש סיפר שהאלבום הופק עם הבחור של LCD Soundsystem!).

ארוחת הערב הייתה צמחונית ובעצם הייתה פשוט קוסקוס עם נזיד גרגירי חומוס. אמנם ללא ירקות אבל היה ממש טעים. דוד התעקש להגיש את הדברים בדרך שלו, דרש שנמתין X דקות ואז התחרט ודרש עוד זמן, היה תוסס וכולנו חושבים לעצמנו ״מי זה הבחור הזה שאנחנו מתארחים אצלו?״

במהלך הארוחה דוד סיפר בשילוב של אנגלית וספרדית על חייו. בן 46, במקור מצרפת אך שונא את הצרפתים והגרוע מביניהם הוא אביו לטענתו, הוא סיפר על מערכת היחסים הקשה ביניהם. אביו טוען שהוא extremist ותכלס דוד הודה שזה נכון, אבל זה כנראה השפיע עליו מאוד.
ללא ספק היה מדובר ב-one man show: הוא המשיך וסיפר על אהבת חייו, בת 23 מקוויבק שענתה על 99.9999999% מדרישותיו, רק היחידה שלא הייתה שהיא רצתה לגור שם ולא באלברגה איתו. זה שבר את לבו ולטענתו בעקבות זאת הוא חלה בסרטן. היתה לו לוקמיה שטופלה וחלפה, וכמובן לא הבנתי את המילים אבל לאור ההתייפחות של חלק מהאנשים הבנתי שזה תוכן מאוד כבד (Isaac היה ממונה על התרגום אבל היו חלקים עמוקים מדי לתרגם לדבריו). הוא סיפר לי יותר מאוחר שהוא החליט להפסיק עם הכימותרפיה, למרות שהוא מודע לכך שבזכותה הוא החלים.

התארחו גם Emilio השכן, איש מבוגר שהתלבש יפה (כשראיתי אותו לראשונה קלטתי שאכן תהיה ארוחת ערב), ואז באה עובדת סוציאלית מטעם הרשויות שמטפלת בדוד בעקבות הסרטן. אחרי שעזבו הוא משום מה התעצבן עליהם ואמר שיציב שלט בכניסה ש״למקומיים אסור להיכנס״.

אחרי ארוחת הערב הייתה לי, ל-Merle ול-Melanie הגרמניות שיחה ארוכה על דוד: האם הוא עצוב או שמח? האם הוא אדם מסכן?
האם הוא יודע מהי אהבה? לטענתו, אהבה היא הבנה של כל אחד כלפי השני וחירות ללא שלשלאות. הוא באמת יודע על מה הוא מדבר או אלו סתם אידיאלים שהוא קרא עליהם?
הסכמנו שהוא חכם מאוד: הוא בקיא בפילוסופיות שונות (הזכיר שם של נזיר בודהיסטי בטבעיות כאילו שם שמוכר בכל בית), יודע ארבע שפות (אנגלית, צרפתית, ספרדית ואיטלקית), ואין ספק שהוא יודע לחשוב.
בסיום הערב לפני שהלכנו לישון הודיתי לו על האירוח. הוא ממש שמח לשמוע, והוא אמר שהוא הרגיש שאני מבין אותו, ולא שופט אותו, וכך הוא הרגיש גם לגבי Isaac הפורטוגלי ו-Merle הגרמנייה (“I prefer to be understood, not judged”). מבחינתו יחס של שלושה מתוך 11 שהבינו אותו הוא יחס לא רע, והוא אמר קודם לכן שבאמת זה היה ערב מיוחד מהרגיל עבורו. הוא הוסיף שהוא מקווה שבעוד כמה ימים הוא יוכל לתת מקום לאנשים אחרים לדבר ולהביע את עצמם, כנראה ברמיזה לכך שהוא דיבר ללא הרף.
זה היה כביכול מהמקומות שאליהם משתוקקים להגיע דווקא בגלל חריגותם, וזה אפילו היה נדמה קצת כמו סטריאוטיפ של אדם מתוסבך, אבל מצד שני קשה לעכל ולהבין מה יוצא מזה. אמרתי לגרמניות שלפחות יש לו חברה שאפילו מוכרחה להקשיב לו, אבל Merle אמרה בצדק שמדי יום ההרכב משתנה, וזה לא באמת יוצר קהילה ומעכל חברתי שיכול לתמוך בו. תוך כדי הכתיבה אני נאנח.Baca lagi