החצי השני של הקמינו

כעת אני עמוק בחצי השני של הקמינו, והאמת שהוא מרגיש שונה. אני כבר לא מתעסק בהבנה של איך הדברים עובדים ומה נדרש או מה כדאי לעשות. אני יותר מודע להבדלים בסגנונות הלינה ויודע איך אני מעדיף להתנהל מבחינת אוכל וכביסה.
בנוסף, יש לי המלצות שקיבלתי מיובל אדן יודלה, וגם אני צובר אנשים שאני מכיר ויכול להתייעץ איתם איפה ללון למחרת.
זה מתחבר לנקודה נוספת שחשבתי עליה היום: אני נזכר הרבה פחות בחוויה בשביל ישראל. התחלתי את הקמינו כשאני כל הזמן חושב על שביל ישראל ומשווה, ועכשיו אני מרגיש שאני ממש בתוך החוויה כאן וזה בעצם גורם לי לא לחשוב על מה שכבר חוויתי, אלא פשוט להיות כאן, וזו הרגשה מספקת.
הגעתי מוקדם לאלברגה (לפני 12:30) כי הייתה הליכה קצרה יחסית, רק כ-17 קמ׳, אך לא הרגשתי טוב. כאבה לי הכתף השמאלית וגם הגרון כבר יומיים לא משהו, לקחתי כדור. לדעתי הדלת שלשום נותרה פתוחה בלילה וזה גרם להרגשה הזו. מה שטוב הוא שלאחר המקלחת והכביסה ישר נכנסתי שנ״צ קריטי שנמשך שעתיים — אמש מרוב העייפות חרגתי מ נהגתי ולא כתבתי ביומן. אני מאוד מקווה שאישן טוב והרבה גם בלילה.
ולמרות התחושות האלה, יש לי הרגשה ממש טובה לגבי החצי השני, ואני מייחל לכך שהוא יהיה מצוין!Baca selengkapnya