מושיה מושלמת

למחרת השיחה עם אמא שבה עידכנה אותי במצב של סבא, הקדמתי את מועד הטיסה ליום רביעי הקרוב. אחרי שיחה ארוכה ומייגעת עם חברת התעופה, זה בוצע והתחלתי בעצם להבין שזהו, הסוף קרב, יש לי רק עוד שלושה לילות בספרד.

אני שלם עם ההחלטה להקדים את הטיסה. אין לי זמן להתמהמה ביותר ממקום אחד ליום אחד, אבל זה יהיה טוב לחזור הביתה. הקיצור בזמנים היה מאפשר לי להגיע על הקשקש בהליכה לפיסטרה ולמושיה, ללא יום מנוחה בסנטיאגו, אבל טוב שלא עשיתי את זה. בלאו הכי לא התחשק לי לעשות את ההליכה הזו. להיפך, אני שמח מאוד שהימים האחרונים שלי כאן בספרד הם ימים של שלווה.

ביליתי לבד במושיה (Muxía) לפני שנפגשנו לאכול. בדומה לעיירות הרבות שעברתי בדרך, היא גם כן שקטה. אך בניגוד להן היא לא מרגישה נטושה או שוממת, אלא פשוט שלווה.

האמת שהתלבטתי אם בכלל להגיע למושיה ולפיסטרה. זה מאוד מקובל למי שיש זמן להגיע לכאן ברגל או בתחב״צ, אבל למה לי להגיע לאוקיינוס כשאני גר מול הים התיכון?
אבל אני שמח שהלכתי עם ההמלצות הרבות, כי יש משהו בהגעה למרחב הזה. ספציפית למושיה יש setup מושלם: העיירה קטנה ושמורה, השחפים תמיד מעל, הסלעים נאים והצמחייה שופעת.
רק אחרי השנ״צ באמת הסתובבתי כאן, והחוויה כאן היא שומטת לסתות. היא בדיוק מה שהיית מצפה מעיירת חוף קטנטנה בגליסיה/באירופה.

במרחק קטן מהעיירה בעצם נמצא החלק הסוחף: כנסייה על קו החוף, שמוקף בסלעים ובירוק, ומעל אנדרטה לזכר אסון שפיכת דלק שאירע לפני כעשרים שנה.

הרגשתי שאני יכול לשהות שם לנצח, סתם ככה על הסלעים. חבל שהעיירה הזו — וגליסיה בכלל — אינן נגישות במיוחד לתיירות מישראל, שכן אין טיסה ישירה בין ישראל לסנטיאגו. שווה להגיע לכאן שוב ביום מן הימים Czytaj więcej