עד הרגע האחרון נחשפים לאנשים

האלברגה בפיסטרה היה ממש נחמד. אלברגה פשוט, אבל כלל תה וקפה ללא הגבלה וגם ארוחת בוקר במתכונת donativo.

אחד מהמתנדבים שמארחים כאן באלברגה הוא ניקוֹ, שוויצרי מהאזור הגרמני, בן 30. הוא פרש באמצע לימודיו לפני עשור ועבד מאז במסעדנות. הוא טייל בקמינו כבר כמה פעמים וכעת מנסה להבין מה הוא עושה בחייו, הוא כאן כבר חמישה שבועות ובעוד שבוע וחצי הוא יטוס ממדריד לפּרוּ. הוא ייעץ לי לחזור מ״סוף העולם״ בדרך אחרת מזו שבה מגיעים אליה, וגם המליץ לצפות בשקיעה מחוף מסוים שבו גם רואים טוב יותר וגם קרוב יותר לעיירה — שתי הצעות מעולות. אה, ויש לו חזות נאה מאוד.

בלילה אחרי חזרה מההליכה הארוכה התקלחתי ואחרי חצות התיישבתי כדי לכתוב ולשתות משהו חם. מישהי דיברה עם שתי נשים אחרות שאכלו פיצה, וכשעזבו הן השאירו קצת, ואז זללתי ממה שנשאר (בהסכמתן) והצטרפתי לאישה שנותרה. מתברר שהיא רומנייה שגרה מזה 15 שנים בפמפלונה מאז אביה היגר לשם. שמה מריה והיא פסיכולוגית לילדים ולנשים בפוסט-טראומה, ואכן יכולתי לדמיין אותה כמטפלת, היה לה מבט שריתק אותי. מתברר שזה הקמינו השלישי שלה, והיא כבר החלה לייעץ לחלק מהמטופלים שלה לעשות זאת גם כן. כרגע ארבעה מ-13 מטופליה, שמצבם קשה, הם בקמינו. היא הסבירה שבקמינו אתה אמנם לבד, אבל תמיד מוקף באנשים שגם כן במצב של הליכה, ובנוסף לכולם יש סבלנות להקשיב. לטענתה, חודש בקמינו שווה לטיפול רגיל של שנה שלמה.
ישב איתנו גם צליין נוסף שהכיר אותה מלפני, שבהתחלה התחמק מלומר את מוצאו. ממה שהבנתי הוא יותר תופס את עצמו כ״אזרח העולם״, אבל הוא בעצם מגרמניה.

סיפרתי למריה הרומנייה שסבתא סילביה עלתה משם והיא בעצם ניצולת שואה. אמרתי שאמנם הם לא נפגעו קשה מזה, אבל כן החרימו את רכושם והם סבלו מהפצצות. בשלב הזה הגרמני עזב בשקט את המטבח. לא סיפרתי לה על החתירה לדרכון רומני, כי לא נראה לי שהיא הייתה מבינה את זה בכלל.

מתברר שהיא לומדת יידיש וגם דוברת אוקראינית, משפחתה במקור משם, בנוסף לאנגלית, רומנית וספרדית. היא מתלהבת מהמושגים ״תיקון עולם״ ו״נשמה שלי״ שגורם לה לחשוב על אלוהים. היא פרוטסטנטית אבל בתכלס בעיקר מאמינה ולא כל-כך מתייחסת באדיקות למצוות הנוצריות.

די נדהמתי מעניין היידיש—מה פתאום ללמוד את השפה הזו?—ואמרתי לה שתכלס היא שפה שמדוברת רק במקומות מועטים, וכדאי לה ללמוד עברית. הוספתי שבכוונה החיו את העברית כדי שלכל היהודים שיגיעו לארץ תהיה שפה משותפת.

הבוקר שוב נותרנו רק שלושתנו במטבח: הרומנייה, הגרמני ההיפי ואני. הוא כנראה קם במצב רוח טוב והתחיל לשיר שירים של מייקל ג׳קסון, ואמרתי לו שאני אוהב את המוזיקה שלו למרות שהוא היה אדם רע. אז הוא התחיל לומר שלא ייתכן שהוא היה אדם רע אם הוא הצליח ליצור שירים כאלו יפים ומלאים בטוב. לטענתו, רק אדם טוב יכול לברוא יצירות כאלה. לא הסכמתי איתו בעליל, הרי ברור שיש אנשים רעים שעשו יצירות מרשימות, וגם ברור שמתוך מצוקה יכולים לצאת דברים נפלאים. ובכללי זה די ידוע שמייקל ג׳קסון פגע באחרים. בקיצור, שטויות במיץ עגבניות.Read more