הסעודה האחרונה בהחלט

רציתי זמן איכות עם מל ואלישה, ואחרי שמל הרגישה לא טוב בבוקר, וזכתה לטיפול בגוף בצהריים, היא הוציאה את הקומפוסטלה שלה. שלושתנו נפגשנו ברחבה והלכנו לאכול רק אנחנו, על אף שגם הזמנּו את השאר.

מצאנו מסעדה מדליקה, המנות היו שופעות כך שאכלתי לא רק את הסלט הנהדר שלי, אלא גם לחם, כריכוני חזיר-גבינה וחתיכות טורטיה (החביתה המקומית) שהביאו לנו, מחצית המבורגר של מל, זיתים ופרוסות לחם עם ממרח עגבניות של אלישה. היה טעים ומשביע, כיאה לארוחה האחרונה.

דיברנו על החוויה לטייל לבד ועל זה שג׳ון למשל ממש ממנף את הקמינו לחשיבה על עצמו ועל החיים שלו ומנסה לדלות תובנות מכל דבר שקורה. אלישה אמרה שכשהיא רואה את זה היא חושבת על זה שאולי הייתה כאן הזדמנות שהוחמצה. אמרתי לה שגם אני חשבתי על זה, אבל שבתכלס לא הגעתי לקמינו במטרה להיות לבד, או להגיע לתובנות מהפכניות על חיי, בניגוד לג׳ון שכאן לשם כך במעבר מחיי עבודה לגמלאות. לכן הרתיעה מלהיות לבד היא כנראה טבעית, כי זה בכלל לא היה יעד שסימנתי לעצמי, אלא להיפך, רציתי להיחשף לאנשים ולהכיר. אולי מתישהו בחיים אהיה במקום שארצה לעשות איזשהו מסע בודד, אבל כרגע אני לא רואה את זה קורה בגלל מי שאני. גם אם כן, זה בוודאי לא משהו שמושך אותי כיום.

אחד מהדברים שדיברנו עליהם הגיע משאלה ששאלתי את אלישה. לפני כמה זמן בשביל איכשהו עלה נושא האימהות. אלישה נשואה לגבר שמבוגר ממנה בעשור, ולו שני ילדים מנישואים קודמים שהם כבר גדולים. היא שיתפה שכשהם היו קטנים יותר אז היא הייתה יותר מעורבת, אבל כיום כבר פחות, והוסיפה שהיא עדיין שואפת להיות אם.
שאלתי אותה בארוחה אם זה עדיין נכון, ואם היא עובדת בזה — כמובן שאלה מאוד אישית. היא הייתה קצת נבוכה אבל אמרה שכן, ואמרתי לה שאני שואל פשוט כי במהלך ההליכה חשבתי על זה שהיא תהיה אמא נהדרת.
מאוחר יותר דיברנו על תובנות מהקמינו והסכמנו שלא היו יותר מדי דברים מפוצצים, אבל אלישה כן אמרה שכששאלתי אותה אם היא רוצה להיות אם היא ענתה מיד כן, מהלב, בעוד שהיא הרגישה בשנים האחרונות שהיא מהוססת לגבי זה ומתחבטת בעניין. אז היא שמחה להשיג את התובנה הזו בקמינו: היא משתוקקת להיות אמא.

נהיה קר שם, אז עברנו לתוך מה שחשבנו שהוא החלק הפנימי של המסעדה כדי לשלם ולעזוב. המקום נעם לנו אז נשארנו שם והזמנו משהו לשתות (אני כמובן עם שוקו חם). מתברר שזו הייתה בכלל מסעדה אחרת, והמלצר מהמסעדה שלנו בא לתוך המסעדה האחרת וביקש שנשלם. זה היה משעשע כי רגע לפני זה דיברנו על הקושי להשיג את המלצרים בספרד, ואלישה הסיקה שבטח זה גורם לרבים to dine and dash מרוב ייאוש בהמתנה למלצר. שילמנו, ישבנו עוד קצת יחד עם המשקאות החמים ונהנינו מהמוזיקה הטובה שהלמה את המצב: Road Trippin’ של ה-Ted Hot Chili Peppers, השיר So Far Away של Dire Straits, גם It Ain’t Over ‘Til It’s Over של לני קרביץ.
אז נפרדנו. שתיהן היו מקסימות עם הסווטשרטים והקפוצ׳ונים מפאת הקור אז צילמתי.Lue lisää