Camino de Santiago

השהות היו בלגרוניו הייתה מוצלחת מאוד. הגעתי בשעה 13:00 לעיר, שעה נהדרת לכל הדעות, והרגשתי שאולי כדאי לקחת יום מנוחה. זו עיר גדולה ותוססת, שמגיעים אליה לאחר שבוע של הליכה, כך שזה טבעי. יצרתי קשר עם אליסה כדי לבדוק איפה הם לנים, ובזמן שבדקתי פגשתי זוג ניו-זילנדים עם בתם שסיפרו שמחר היא צריכה לטוס מבילבאו בשביל עבודה חדשה והם מתלווים אליה ויקיימו יום מנוחה שם. הרעיון די הדליק אותי, כדי לנצל את יום המנוחה באופן מיטבי.
אז הגעתי לאלברגה הנעים שבו התמקמו מלאני ואליסה, ופגשנו שם אמריקאית חדשה Devi בת 21. התקלחתי, כיבסתי ותליתי בגדיי ויצאנו להסתובב. ביקרנו בכנסיות ופגשנו שם את אנדי הגרמני-הולנדי שבחר ללון במלון הפעם. ישבנו ושתינו סנגריה ובמקרה לגמרי היו שם גם ג׳ון ובראד האמריקאים שסעדתי עמם שלשום, והצטרף גם האמריקאי המבוגר דאנה שלן איתנו שלשום באלברגה האינטימי.
משם הסתובבנו בעיר, ובאופן לא מפתיע ובמעט אי-חשק מסוים אני הובלתי את השיירה בת שבע הנפשות. ביקרנו כאן בפארקים בעיר ולצד הנהר כאן, ומאוד יפה. אחרי הגלידה הראשונה בקמינו הלכנו לחנות מטיילים ושם אליסה הצטיידה במקלות חדשים ואני בקליפס על חשבון הבית (אצטרך לנסות לתקן אותו!). מיהרנו לאלברגה כי תיאמנו לבקר בכנסייה שנפתחה רק בשעה הזו, ושם כבר פגשנו הרכב רחב יותר של אנשים, למשל את רוברט הקטלאני ו-Shaw המלזי-לונדוני שאכלתי איתו אחרי היום הראשון של ההליכה.
אכלנו טאפאס ברחוב הידוע בהם בעיר, ותיאמנו עם ג׳ון וגם עם גראנט ומריסה שיצטרפו. בסוף התפצלנו ואני הייתי איתם בעוד ששאר החבורה האוסטרלית והגרמנית הלכו למסעדה אחרת (שם היו אפשרויות טבעוניות רבות יותר).
במהלך הישיבה שם היה ממש כיף, ואחרי שסיפרתי להם שאני מתכוון ללמוד משפטים וכלכלה, גראנט התלהב והתחיל לספר לי על כל מיני כלכלנים ובעיקר על האסכולה האוסטרית. מתברר שהחבורה שם מתנגדת ממש להתערבות הממשלה כי היא יוצרת תלות של האזרחים בה לטובת תעסוקה, כשיש פחות התערבות אז יש יותר חופש להגשמה עצמית וכו׳. יותר מזה, ג׳ון עבד תחת אחד מהאחים קוך הידועים בארה״ב בגישתם הליברטריאנית ותרומות מסיביות לפוליטיקאים ימניים. הם הביעו תחזית קודרת שהשוק עלול ליפול בגלל משבר חובות עצום, וגראנט סיפר לי שהוא מושקע במתכות יקרות וגם מוציא את הפנסיה שלו משוק המניות ומשקיע בנדל״ן. סיפרתי לו שגם אני מושקע במתכות, ואפילו התכתבתי עם סבי על הגעת הזהב לשיא של כל הזמנים (ג׳ון המליץ למכור וגראנט המליץ שלא). בקיצור מדובר בעולם ומלואו, וכנראה באמת אפיק מלימודי כלכלה דווקא משום שאין לי נטייה חזקה בעמדותיי הכלכליות. ייאמר לזכותם שהם אנשים שאכן עבדו קשה כל חייהם (גראנט היה רופא שיניים ומריסה הייתה העוזרת שלו, בדיוק פרשו לגמלאות ולקראת הפנסיה החל להתעניין בכלכלה בשנים האחרונות).
מה שהיה אפילו יותר מעניין, הוא שגראנט ומריסה אימצו את שלושת ילדיהם מינקותם (בת 27 ותאומים בני 25). כנראה זה עבד להם ממש טוב, הם סיפרו שכל הילדים מאוד גאים בהיותם מאומצים והם בקשר טוב ביניהם. הבכורה הביאה עם בן זוגה ארבעה(!) ילדים הביתה במסגרת של אומנה לקראת אימוץ. כל הארבעה (ילדה ושלישייה של שתי בנות ובן) הם אחים, שההורים לא יכלו לגדל אותם, ולולא הם אימצו אותם הרשויות הזהירו שיצטרכו להפריד ביניהם בגידולם. רק באוגוסט החלה הצטרפותם למשפחה, ותהליך האימוץ יושלם רק בקרוב, אבל נשמע שהם אוהבים מאוד את המשפחה ונטמעו. ביום שישי שעבר היה איזשהו אירוע ספורט באוניברסיטה שכל האחים והילדים נפגשו ביחד (הראו לי תמונה), פשוט כי הם אוהבים להיות יחד. כל הסיפור היה מעורר השתאות עבורי, אני עדיין מעכל את זה. כמובן, סיפרתי להם שחשבתי על אימוץ בעצמי כהורה לעתיד.
בסיום הערב בדרך חזרה לאלברגה פגשתי את יעקב הגרמני (החבורה הקבועה כבר התפזרה לישון — מי שביליתי עמם נשארים כאן ליום מנוחה). הוא הזמין אותי להצטרף אליהם ואכן פגשתי שם את גייבריאל וג׳ימי האמריקאים, היה כיף לראותם. השגתי גם את מספרי הטלפון שלהם, וזה היה טוב לשמירה על קשר בעתיד.
בסיום הערב הצלחתי לעשות קניות במרכול מעט לפני הסגירה למרות השפעת האלכוהול, ואני מרגיש שאני דווקא רוצה להמשיך את ההליכה מחר. הערב הזה טען בי כוחות מחודשים — ג׳ון אמר שזו עיר חוויתית והוא צדק. אבקר במוזיאון גוגנהיים בבילבאו בתקווה אחרי ההגעה בעוד כמה ימים לבורגוס.Leia mais