The song of the pigeon

התעוררתי ב6 בבוקר בעין שמר באיחור של חצי שעה, התארגנתי מהר ויצאתי לאסוף את נירו ומשם המשכנו לירין בחדרה.
הנסיעה בשעות הבוקר הייתה יפה אך לצערנו כבר מעט פקוקה, הצלחנו שלושתנו להנות מאוד מהדרך בשיח קולח, מוזיקה טובה וטרחנות אין קץ.
באותו זמן טרחנים לא קטנים גם כן, ריקו ונבו יצאו מירושלים.
אחרי כמה עצירות ובערך 4 וחצי שעות נפגשנו באורחן באליפז, מיד אני וריקו קיבלנו משימה ראשונה להביא מישהו מהשדה תעופה לבמה המרכזית בלב הפארק, השלמנו פערים והיה כיף אך לא הייתה לי באמץ הפסקה מאחר שבפועל הייתי על ההגה מ6 בבוקר.
לאחר שלום עם אטקין, שותף של חמי בהפקת אירועים רבים וכמובן גם בשיר היונה חזרנו לאליפז טיפה להתמקם, לשתות קפה ולהתארגן לחצי יום עבודה.
"עוזרי הפקה" זה שם יפה לסבלים ומבצעי משימות שאף אחד אחר לא רוצה לעשות, סך הכל נהנו מלפרוק ציוד ולסדר ולהכין את מאחורי הקלעים לאירוע, וכמובן לאכול לאחד את השני את הראש, אנו בסך הכל חבורה טובה וישר מצאנו דרך להנות מהעבודה הלא כל כך קשה, שני מורידי המשימות אטקין- איש סאונד מזה 45 שנה, רוקיסט אמיתי ואדם- מנהל השטח, שהיה המנהל הטכני של הפארק פעם, ספק בדואי, ספק טרזן, בטוח אגדה.
בגלל שאף אחד מאיתנו לא דאג באמת לארוחת צהריים כל מה שנשאר לנו זה לחכות, להמשיך לאכול את הראש ולעשן.
כשהגיע השעה המיוחלת אחרי עבודה וגם הרבה סלתבט נסענו לאילת יחד עם אטקין לאכול בשווארמת הלב הרחב, לא עבר 45 שניות מהכניסה וכבר אטקין רב עם המוכרת בת ה79 וגם החמיא על הדרך וגם קיבלנו 5 לאפות וצלחת לאטקין, היה אפי.
את הארוחת ערב נבו ניצל כדי לשאול את אטקין שאלות עססיות על חייו שכולם שמעו ממני קודם לכן באוטו, אכן קיבלנו שיחה עסיסית אך לאו דווקא מה שציפינו.
חזרנו לאחר התחמשות בחנות משקאות לשיחה קצרה ושאלת ריפלקציה "לאיזה עשור בהיסטוריה הציונית היית חוזר" ומשם פחות או יותר קרסנו לישון.
מחר היום העבודה "הקשה" נקווה לטוב.Читать далее