יום משחקי משימות וסיור ערב

בבוקר נסענו לאיזור גיון ושיחקנו עם הילדים במשימות ברחבי הרחוב והחנויות.
הם היו צריכים למצוא אותיות יפניות, לכתוב ולקרוא, לשאול מקומיים אם הם מבטאים מילים נכון, לחפש פריטים בסכום מסוים, לחפש קיפולי נייר בחנויות ועששיות ברחוב ולטעום משהו חדש בשוק הקרוב.
היה משעשע.
בערב ההורים הלכו לסיור ערב מודרך ברובע הגיישות, גיון.
המדריכה הייתה ספרדייה שגרה 11 שנים ביפן.
למדנו שקיוטו, ורק בקיוטו, הן נקראות גייקו ומייקו, ולא גיישה, ויש הבדלים. מייקו הן מתלמדות במשך 5 שנים, מתחילה עד גיל 17 ואסור להן להתחתן. יש להן שם במה, לבוש מיוחד בזמן ההתלמדות וצורה מסויימת לתסרוקת.
הן מקבלות יומיים חופשיים בחודש, בשאר הזמן הן לומדות אמנויות כמו שירה וקליגרפיה.
בתום ההתלמדות הן הופכות לגייקו. הלבוש קצת משתנה, יש אפשרות לקבוע כמה עובדים ואפשר לגור בבית נפרד.
הבית אחראי לספק להן לבוש - קימונו, חגורה עם תכשיט, איפור וסיכות לשיער וכל פריט עולה אלפי דולרים, עד עשרות אלפי דולרים. יש להן לפחות 52 תלבושות.
הן לומדות וגרות ב'בתי תה' שבתחילה הגישו תה אבל מהר מאוד עברו לסאקה. השם נשאר.
מספר הגייקו נמצא בירידה, כיום יש 200 גייקו בקיוטו, כי הדרישות מאוד מחמירות.
בניגוד לפרסומים מותר לתיירים להסתובב בסמטאות של גיון, רק אסור לצלם, אז אין תמונות, אבל ראינו גם מייקו וגם גייקו יוצאות מבתי תה בהן הן פגשו לקוחות. הלקוחות הם בדרך כלל פוליטיקאים או אנשי עסקים עשירים.Read more