לילה בבקת הזוועה Zavrachilsa

עצרנו בשאלה, האם נדב חזר עם תיק או לא.
נמשיך בסיפור:
דורון ואני המשכנו לצעוד במעלה ומחכים לנדב שיגיע בלי התיק.
הזמן נמשך ונמשך ואין סימן לנדב.
כבר לא היה אכפת לי אם הוא ייחזור עם או בלי תיק - רק שיחזור.
חוסר הידיעה גרועה מכל דבר ממשי...

אחרי כשעה נדב חזר בלי התיק.
זאת אומרת שהבקתה פתוחה.
עדיין יש עוד כ-2 ק"מ לעלות.
התחיל לרדת גשם, שמנו עלינו את המעילי גשם וכיסויים לתיקי גב.
נדב לקח את התיק גב שלי והתחלנו לצעוד לעבר הבקתה. בדרך נדב עודד אותנו ואמר שהוא ביקש מבעלת הבקתה שתכין לנו אוכל ושהבקתה חמימה.
בדימיוני, אני מריח תבשיל בשר ביחד עם בצק שנאפה זה עתה.

בדרך לא דרך, בצורה לא צורה, עם עצירות אינסופיות למנוחה, דרך הגשם שלא הפסיק לרדת ובקשת תזמונים מנדב לגבי המרחק ודורון שמוסיף כמה גובה יש עוד לעלות, הגענו לבקתת Zavrachilsa.

המשפט "במדבר כל קוץ הוא פרח" או בגרסה המקומית " במקום שאין היכן ללון גם בקתת Zavrachilsa היא מלון יערות הכרמל" תפס במקרה זה.
מהרגע שנכנסנו לבקתה התחלתי להרגיש כמו בסרט שמונת השנואים של טרנטינו (נדב - תתחיל לראות את הסרטים שלו).

בתוך הבקתה ישבו בחורה צעירה שדיברה אנגלית ועוד בחור שלא הבין מילה באנגלית.
הבחורה היתה כאילו לא קשורה למקום: מטופחת, נאה, מסודרת ועם מניקור בציפורניים.
הבחור נראה כמו אחד שמתאים לחיי הבקתה.

הבחור הלך והביא עוד חתיכות עץ לשים באח, שעליו היו סירי בישול. אני חשבתי שמחכה לנו ארוחה משביעה...

הבחורה שאלה אותנו האם אנו אוכלים חזיר ואני עניתי בשלילה ואז קיבלנו 3 מנות של מרק עוף שלפי דעתי הוכן כמה ימים לפני.
זאת היתה הארוחה...
מכיון שלא אכלנו כלום מהבוקר (יותר נכון מהצהריים), ביקשנו פרוסות לחם עם ריבה (לפחות להכניס קצת אנרגיה לגוף) וקיבלנו לחם טוסט צרפתי עם ריבה מקומית.
הבעיה היא שהלחם היה לא טרי בלשון המעטה.
המרחק בין הדמיון למציאות הוא רחוק.

שאלנו אם יש מים חמים והבחורה ענתה שיש והיא שאלה את הבחור משהו בבולגרית והוא התחיל לכעוס, אז היא אמרה שאין. אמרתי שאני מוכן לשלם אקסטרא והוא כעס יותר אז הפסקנו לבקש.
התעניינו אם יש אורחים נוספים בבקתה והיא אמרה שכן, יש עוד 5 אורחים.
בפועל היינו רק אנחנו והם.
היא היתה נורא מתנשאת, צינית, מעשנת בשרשרת - בקיצור בולגרית וולגרית.

אמרנו לה שרצינו לישון בבקתה הקודמת אבל היא היתה סגורה. היא אמרה: מה פתאום, הבקתה הזו פתוחה כל השנה!
ענינו לה שהאופנוענים אמרו לנו שהיא סגורה - היא אמרה שהם עבדו עלינו...

בבקתה יש שני תאי שירותים: אחד בול פגיעה שפתוח לכולם ותא נוסף עם שירותים נורמליים שהיה רק להם.
רק שהתחיל להיות חשוך הם הדליקו את הגנרטור והתאורה דלקה ויכלנו להטעין את הטלפונים.

רצינו לפרוש לחדר והבחורה והבחור הלכו להכין אותו.
הם חזרו אחרי שתי דקות והיא אמרה שהחדר מוכן.
הלכנו לחדר (חדר? חדרון) שבו שתי מיטות קומותיים עם שמיכות ומצעים שידעו ימים טובים יותר.
זה הזמן להוציא את הלינר.
אתם בטח שואלים מה זה לינר?
לינר זה סוג של שק שינה ללא הריפוד שאתה נכנס לתוכו וכך נמנע ממגע עם השמיכות והמצעים שבחוץ.
אני ונדב לקחנו את המיטות הנמוכות ודורון ישן במיטה מעליי.
כל פעם שמישהו מתארגן, השאר היו בחוץ כי לא היה מקום לזוז בחדר.
התאורה בחדר - מנורת ספוט קטנה, אז הוצאנו גם את הפנסי ראש לצורך התמצאות במרחב האינסופי.

הלכנו לישון,
לילה טוב.Read more