בוקר בבקתת Zavrachilsa

הלכנו לישון בידיעה שלפחות אנו במקום מוגן.
בשעה 6 בבוקר שמענו רעש של התנעת רכב והבנו שהבחורה והבחור יצאו חזרה משם.
לא האמנו שהג'יפ ממלחמת העולם השנייה יכול לעבור את הדרך הקשה הזו, אבל זה אפשרי.

קמנו בשעה 8 בערך ועשינו הערכת מצב:
רק אנחנו בבקתה. הבקתה ריקה ואף אחד באיזור - נוכל להשתלט על הבקתה ולהרויח ממנה מיליונים של דולרים.
ישר שללנו את הרעיון והתחלנו לבדוק מה קורה איתנו: מתברר שהתיקים שלי ושל דורון היו רטובים למרות הכיסויים והיינו צריכים לייבש את הבגדים.
אין מים חמים בנמצא, אז לא היתה ברירה אלא לשטוף פנים ולצחצח שיניים עם קרים קרים כקרח.
אין תה, אין קפה, אין קרואסונים, אין חביתת עין ואין שירות חדרים, אז הלכנו משם בשעה 10:30 מבלי לעשות צ'ק-אאוט.
(זה לא נכון - כי בלילה שלפני, הבחורה דרשה את הכסף)

מילאנו מים מהברז שהיה פתוח (שמזרים מים מהפלגי מים) ויצאנו לדרך חזרה.
חזרנו באותו מסלול שאותו התחלנו יום קודם.

בדרך ראינו פטריות - דורון התעקש על תמונה שלהן.
ראינו גם שילוט על עץ שמתריע על סכנת דובים ונחשים, אבל לא דובים וכן יער.

עד היום, אנו לא יודעים אם בקתת מריצה היתה פתוחה או סגורה באותו יום...

מה שאני כן יודע בוודאות: אני עם בקתות hut סיימתי!
דורון גם מסכים איתי, נדב קצת פחות.

עדכון:
ביום למחרת, בזמן שעשינו מסלול אחר, התברר לנו שאם היינו ממשיכים ויורדים מבקתת מריצה, היינו מגיעים לעיירה שממנה התחלנו את הטרק.Read more