Phnom Penh

מעולם לא דמיינתי לעצמי שאני אנחת בקמבודיה.
מעולם לא עלה לדעתי שתיהיה נקודת זמן בה אני איהיה בקמבודיה, שלא להגיד שמעולם לא שמעתי עליה לפני.
הטיסה עוברת חלק ואני לוקח טוקטוק עם יפני.
מתמקם בהוסטל, שם סים ויוצא לשוק הצמוד.
השווקים הקמבודים יכולים להבהיל במראה ראשוני:
תרנגולות עומדות חיות על דוכן המכירה ומחכות למותן, דגים מיובשים, דגים חיים, דגים על מקל, ובכל צורה שתרצו.
עשרות קטנועים מזגזגים בתוך קהל צפוף והעוני זועק.
כבר בבנגקוק קניתי שרשרת לטלפון כדי לשמור עליו.
אמנם נחתתי אבל הכרת הטרטוריה החדשה לקחה לי קצת זמן לעכל, למרות כל ההכנות מראש.
אני אוכל אורז עם עוף ונוגס במלא חתיכות ג׳ינג׳ר ומשם ממשיך למוזיאון הלאומי של קמבודיה.
למחרת אני אוכל קופתאות ירק מטוגנות ופנקייק אננס נדיר ומשם ממשיך למוזיאון ״טואול סלנג״ ברגל.
זה היה בית ספר ישן שהוסב למתקן כליאה שבו משפחות שלמות כולל ילדים עברו משוא הונאה של עינויים שיטתיים.
אחד מ12 הניצולים עמד מחוץ לאחד המצגי הזוועות ומכר ספרון דקומנטרי המספר את סיפורו האישי.
למרות שאחרי סיבוב נוסף שעשיתי וניגשתי אליו לדבר איתו, מאוד רציתי לשאול אותו איך הוא מרגיש לחזור לאותו המקום יום יום ולספר את סיפורו, אבל לא עשיתי את זה.
משם אני עובר בבית חב״ד לקנות כריות, ומשם השמש שוקעת ואורות צבעוניים מקשטים את אורכה של הטיילת הצמודה לנהר המקונג, ואני מתיישב לאכול גלידת דוריאן ובלילה יצאתי למתחם ברים והתיישבתי בבר צ׳יל שכולם היו בו סינים והברמן בהה בי כמו שבחיים לא בהו בי.
למחרת אני כבר קובע עם ישראלי ללכת לשדות ההריגה מחוץ לעיר, ומשם ממשיכים לסנטר מרקט ובערב הייתי בארוחת שישי בבית חבד.
בבית חבד היו קבוצת צרפתים, אמריקאים, ועוד קבוצות שמדברות שפות שונות אבל כששרנו ״שלום עליכם״ כולנו פתאום הפכו אחד.
אני יוצא מבית חבד ומבול שוטף את העיר.
אני נוסע לבר מגניב ויושב שם עם עצמי.
מאחר והישראלי שהייתי איתו בשדות ההריגה טייל עם הולנדית שאיתי בהוסטל, הוא שולח לי מסרון שהיא מחפשת את המספר שלי בגלל שסיפרתי לה ששמעתי על מופע דראג הערב.
מפה לשם אני משכנע את הישראלי גם להגיע, וכשאני נכנס לבר אני רואה את כל ההוסטל שלי בשולחן.
כולם אמרו לי שהם כאן בזכותי.
אמרתי לכם שאני אושייה.
המופע דראג היה הכי כייף שיש והומה אדם.
כייף לראות שחיי הקהילה משגשגים במדינה ענייה כמו קמבודיה.
פנום פן היא עיר מורכבת ומיוחדת וסיפורה של קמבודיה נוגע בנשמה.
זאת מדינה שבניגוד לישראל, כאשר היא ידעה עצמאות התחולל בה רצח עם.
זאת מדינה שהאדם הלבן עליון ממעמד הביניים מאחר והרבה אנשים ממדינות מערביות מגיעים לכאן לעבוד ולגור במשך כמה שנים, לחסוך כסף ולחזור מבוססים כלכלית הביתה.
אפשר לראות את זה כשמעדיפים את השימוש בשער הדולרי מאשר הריאל הקמבודי.
משפחות קמריות שלמות נקלעות לאלכוהליזם, התמכרות לסמים, זנות, ואלימות נגד נשים וילדים.
ילדים נשלחים ע״י ההורים שלהם לקבץ נדבות בלילה.
הקמרים לעומת התאילנדים הם צעקניים, צפרנים, וחיוך זה לא משהו שתמיד מקבלים כאן מכל עובר ושב.
מה שכן זה שהילדים הקמרים הם הפושטקים הכי חמודים שיצא לי לראות.
מחכה כבר לחזור אלייך שוב פנום פן.
עיר שנכנסת ללב.Read more