סתלבט בריילי

‎קמנו בבונגלו הממוזג שלנו, התארגנו ויצאנו לארוחת בוקר (ממשיכים להתרפק על זיכרונות ארוחות בוקר בפאי).
‎משם המשכנו לחוף שנקרא ריילי להסתלבטות וספרים, הים מהמם והזכיר לנו את החוף בקופיפי.
‎ברצועה שוכן עוד חוף בשם פרה נאנג שבו נמצאת גם מערה (המכילה מקדש לאל הפוריות, זהו ליד מה עומדת איילת בתמונה).
‎את הדרך לפרה נאנג מריילי (החוף) אפשר לעשות דרך הים בסאפ או קיאק, דרך קיצור דרך מצוקי ג'ונגל ומערות או להקיף את האי בהליכה איטית.
‎הלכתי לתומי לנסות את הקיצור בעוד איילת רובצת בחוף.
‎בתחילה לטאה ענקית (קומודו?) הפרה את הדממה בטיפוסה השליו במעלה הדרך ובהמשך השביל נעשה תלול וסבוך, הרגשתי כמו חייל אמריקאי שצנח בעבותות הג'ונגלים ונאלץ לשרוד ולמצוא את דרכו לציוויליזציה, אך לבסוף בגלל תנאי הדרך והיותי רק עם בקבוק מים אוזל וסנלי שורש נאלצתי לשוב על עקבותיי.
‎אל פרה נאנג הגענו בדרך ההיקפית וגילינו בפעם השנייה את החוף היפה ביותר שראינו, איי אבן גבוהים מכוסים צמחייה ירוקה שצוקיהם צונחים לתוך מי טורקיז. סככות צמחייה להצל מפני השמש, וחול לבן ונעים.
‎אחרי ההתפננות בחוף המשכנו לארוחת צהריים, והיזרקות במזגן בהוסטל.
‎בערב לארוחה של אורז מטוגן עם קארי, שילוב שיצא לנו לראשונה לטעום וקיבל 4.5 נעצים.
‎הבר בו ישבנו נקרא why not (אחד הלא מקוריים בתאילנד) ובו הופיעה להקת קאברים ברוח האי (שהייתה צורמת לפעמים עד בושה) ועדר של בריטים/ות שיכורים/ות שמילאו את המקום באווירה די ילדותית. למרות זאת נהנינו מהחוויה ופרשנו להוסטל לסיינפלד ושינה.
‎לילה טוב וחלומות מקוריינים בבריטיש אקצנט.
‎פיסRead more