ספארי קרנפים

קמנו בבוקר אכלנו (נדב ואני שומרים אז קורנפלקס במקום לחם) ויוצאים בליווי המדריך לשמורה.
הנהר, המחסום היחיד בין העיירה לג'ונגל, נחצה בסירות עץ ארוכות וצרות, עלינו עליהם צפופים ונחתנו בספארי.
המדריך, ראג'ה, תדרך אותנו איך מתנהלים במפגש עם כל חייה מסוכנת, ולכל אורך היום היה רציני בצורה קצת מעיקה והנחיל לתוכנו את הסכנה הגדולה שבקרבה אליהן.
ההליכה החלה בעצלתיים, כשראג'ה מנסה לשכנע אותנו להתרגש מעדר איילים וטווסים, אבל עד מהרה חזינו בקרנפים ואפילו הופתענו כשהם צצו כמה מטרים לפנינו.
כשקרנף קרוב, מסתבר, מטפסים כמה שיותר מהר על העצים ותופסים זווית ראייה טובה עליו, כמו קופים טיפסנו יחדיו והתמקמנו בין הענפים.
בדיוק קראתי בספר שלהתלהב מדרקון זה דבר קל אבל מקרנף קשה, אז אין לי דרך לתאר את הביקור כחוויה לא מפליאה.
סיימנו את הסיבוב כשעלו הטמפרטורות, נחנו בצהריים וחזרנו לסיור של החצי יום השני בג'יפ.
קשה היה לא להירדם כבר בדקות הראשונות, אנחנו עייפים, שבעים, חם לנו והגיפ מטללטל אותנו מצד אחד לשני.
אחרי נחמה קצרה התאפסנו ונכנסנו לסיפור.
הרבה יותר קשה לראות את החיות מתוך הרכב אבל דווקא לקראת סוף השעה הרביעית, כמה דקות אחרי שעומר הקיא את חייו תוך כדי נסיעה*, ארב לנו קרנף בין השיחים ממש על השביל.
הרכב נעצר כמו בשוק, כולנו לקחנו רגע לטבוע בתוך העיניים של היצור החיזרי והמשוריין, עד שהגיפ התעורר ונסע ברוורס לאפשר לו לעבור הלאה.
*בצהריים עומריקו אכל פיש אנד ציפס שכנראה היה קצת פישי, מפה והלאה מחכה לו יום קשוח של הקאות וכרבולים.
את הלילה קינחנו בגלידה, ובפרידה זמנית מאיילת ונדב שיצאו בדרכים טובות אל שמורת האוורסט על הבוקר.
שיהיה לילה טוב וחלומות על חדי קרן עבי שריון.
פיסRead more