הגוסאיקונד 4

מעפילים אל גוסאיקונדהה
מתחילים את הטיפוס ומהר מאוד נבלעים ע'י ענן רעב במיוחד כמו שיקרה לנו עוד הרבה בימים הבאים.
כל כיוון אפוף ערפל לבן וסמיך וכבר אי אפשר לאמוד מתי מגיעים לפסגה.
עומר לראשונה מאז גיל 12 רואה שלג, וכקילומטר מהכפר פעם ראשונה בשביל כולם שהוא גם יורד עלינו.
האגמים נראים כמו בריכות אינסוף שנשפכות אל האופק, וממוקמים בין הרים שמעשנים מקרביהם עוד ועוד עננים.
קר בגוסאיקונדה, קפוא, אנחנו מצטופפים סביב האח הדל בהוסטל ומתפללים שיביאו עוד עצים (עומר מאיים לדחוף את הרגליים פנימה).
באותו החדר יושב לאורך כל היום, צמוד צמוד ועטוף בשמיכות זוג בריטי מבוגר (מאוד), זו הפעם ה11 שלהם בנפאל, הם מטרקים בכל העולם ומחפשים זני חיות ופרחים נדירים.
לא ברור מאיפה הגוף שלהם שואב אנרגיות בכלל, הם חוזרים לאנגליה רק לשבוע וכבר לאלבניה ולעונה הבאה בנפאל.
מלבדם עוד תיירת צרפתייה, פסיכולוגית בת 28, שעזבה את העבודה ויצאה לטייל לבד בנפאל, שוחחנו יחסית הרבה, עד כמה שמחסום האנגלית שלה איפשר, ובעיקר פינטזנו על איזה בגט מפנק.
כשחזרה הראות והשלג פסק, ירדנו ללוות את אורן, שמצטרף לטקס דתי יחד עם עוד נפאלים שנמצאים על הגדה לטבילה במים הקדושים.
הוא עשה זאת באומץ ואני מהצד קינאתי והתבאסתי שכוחי לא בעזרי בימים אלו.
ארוחת ערב, קלפים, עוד דיבורים עם החברים החדשים ואנחנו נכנסים כמו ארטיקים לעטיפה אל תוך המיטות
שיהיה לכולם לילה טוב וחלומות על דיג מתוך חור באגםקפוא
פיסRead more