רודטריפנג'פאן קיוטו

בעלת ההוסטל נתנה לנו קרטון מוכן עם הכיתוב טקאימה והכינה איתנו עוד שניים, לנגויה וקיוטו שיהיה להמשך

יצאנו מוקדם כי הדרך ארוכה, בערך ארבע וחצי שעות ברכב, ובטרמפים אף פעם אין לדעת.
מרימים גבוה את השלט בכביש ואחרי כמה דקות מחליטים להתקדם לנקודה אולי נוחה יותר.
ברגע שהרמנו את התיקים על הגב, אוטו מסתובב מולנו.

סבא וסבתא שעברו אותנו החליטו להסתובב ולחזור לאסוף אותנו! מטורףף!
מגיעים להבנה עם יפנית שבורה וגוגל טרנסלייט שנגיע יחד לטקאימה
סבתא, רתומה למשימה, מקדימה על האייפד, מגדילה ומקטינה מפות כדי לחפש לנו צומת מוצלחת להמשיך ממנה בטרמפ.
סבא משייט במהירות מפתיעה בכביש המהיר ופה ושם זורק משפטים באנגלית.
לא רק שהם קנו לנו עוגה עטופה באחת העצירות הם גם לוקחים אותנו עד לנגויה ויותר!
ברור שהם עושים עיקוף בשבילנו והם משאירים אותנו בצומת רק 100 קמ מקיוטו
בהוקרת תודה ענקית וברכת קיוצקטה (שמרו על עצמכם) אנחנו נפרדים.

יושבים לצהריים במסוף ויוצאים להרים את השלט לקיוטו.
דוד קוומאצ'י (משהו כזה), עובד בבניין ועם ואן רחב מסכים לקחת אותנו עד לצומת קרובה לקיוטו דרכה הוא עובר.
קוומצ'י, חייכן עם צחוק גדול, מדבר אלינו בחצי יפנית חצי אנגלית, בחור מקסים שנוסע מהר.
ביציאה מעצירה באחד המסופים בדרך הוא מודיע לנו שהוא החליט לקחת אותנו עד למלון!
הוא עוצר לנו באייר בי אנד בי שלנו בקיוטו ובהוקרת תודה ענקית והיי של יום טרמפים קל ומדהים אנחנו נפרדים לשלום.

מתמקמים באייר בי אנד בי מדהים, ואני נופל לשינה קצרה במזרון הנמוך שעל הטטמי.
יוצאים לשוטט ברחובות, קונים בקבוק יין, מחדשים מלאי גרנולות ומחפשים מקום לאכול.
התיישבנו במקום והזמנט סושי שיפודים ושתי כוסות סאקה (היה פגזי). מנות קטנות כמו טפאסים זה מה שחזק פה בקיוטו.
אחרי התידדות קצרה עם השולחן ליד הם הביאו לנו צלחת סושי ונהננו מהחוויה מאוד.
המשכנו להסתובב כשתפס לנו את העין הר קטן של מלא מאכלים יושב על כמו קרפ על האש.
משהו כמו 15 רכיבים מקופלים בחביתית והטעם היה קצת כמו של מאנצ'יז אמצע הלילה כשאי אפשר להחליט מה לקחת.
חזרנו לישון עם בטן מבולבלת וזכרונות מערב קולינרי בקיוטו

שיהיה לכולם לילה טוב וחלומות על בריכה מלאה בסאקה קר (וגאקוזי של חם ליד)
פיסMeer informatie