היום הקדוש

קמנו בעצלתיים, אכלנו ארוחת בוקר במסעדה של בית דירות בקרבת דירתנו. יטבת ומאיר שלחו לנו משימה לבדוק איפה ואיך נכנסים לדירה שלהם ב2 בלילה. לאחר שיטוט בGoogle maps וכל הטכנולוגיה האפשרית, החלטנו להרים את ראשנו ולבדוק פשוט איפה אנחנו יושבים והסתבר כמובן שזו המסעדה של בית הדירות של יטבת ומאיר.
בהשכרת הרכב שאלנו להמלצת המקומית מה זורם היום בספונטניות. היא כמובן נראתה קצת נבוכה לגלות שהגענו עד כאן ואין לנו מושג למה. היא המליצה לנו ללכת לסוג של פסטיבל דתי. זרמנו ונסענו לעיירה אך מצאנו שבדיוק נגמר פסטיבל מטורף עם מיצגים והפנינג כמו שרק הנוצרים יודעים. חשתי הקלה מטורפת שלא הזמנתי עוד קפה הבוקר כך שהחמצה לא היתה עליי. הסתובבנו בין המתקנים שפורקו ויוסי חש את פומו חייו ולהזכירכם גם ככה הוא לא בקו הבריאות.
לאחר מכן כנרת היתה רעבה אז המשכנו לעיירה נוספת מהממת בשם casa de los balcons עם סמטאות יפיפיות ובתים צבעוניים. פגשנו ישראלים ראשונים שהיא ארגנטינאית דוברת ספרדית ואחיה חי באיים הקנריים. קיבלנו מהם טונות המלצות והחשובה מכל היא פסטיבל הקדושים שמתקיים היום ב18:30 בעיירה.
האכלנו את אמא ארוחת צהריים מעולה עם איך לא - דגים ואבוש אכל מרק גולש.
ב18:00 החלטנו לשנץ כדי לצבור כוחות לנסיעה. לאחר ההשכמה הלכנו לחכות ללא נודע. חיכינו וחיכינו וכבר כמעט התייאשנו עד שהגיעו ראשוני התהלוכה. חבורה של אנשים פתטיים בכל הגילאים שנושאים בובות של קדושים שהראשון בהם היה עם טלית(איזה בלבול). בהמשך הוציאו כל מיני ספרי קדושה לאוורור ואפילו הוציאו את הקדוש מכל בכבודו ובעצמו- הצלוב.
בהתנהלות של התערוכה הרגשנו שאנחנו נמצאים בעירה של בנות גילמור, ויש איזה ארוע קהילתי.
בסוף התהלוכה הגיעה תזמורת צה״ל והיה וייב מטורף, נכנסו לקצב והתחלנו לצעוד איתם, יוסי היה צריך לשלוף אותי בכוח כי היינו צריכים לחזור לדירה שנמצאת בצד השני של האי, למי שנבהל מדובר בנסיעה של שעה ו10 דקות🙃Read more