דובאי

לגמישות המפורסמת שלנו יש גם מחיר. קבענו את הטיסה חזרה מהמלדיבים ברגע האחרון, הטיסות הטובות היו כבר מלאות, ומצאנו עצמנו בחניית ביניים של שבע שעות בדובאי.

במסורת הלימונדה מלימונים החלטנו לצאת לראות את העיר. היא תמיד הרתיעה אותנו - נראתה לנו בסיפורים איזה חור מאובק מלא אטרקציות לתיירים, לא בדיוק כוס התה שלנו - אבל נשמח להתבדות! בכל זאת, שלום אברהם, מזרח תיכון חדש, והמוני בית ישראל שנוסעים לשם שוב ושוב.

מפאת קוצר הזמן יכולנו לראות רק דבר אחד או שניים. עברנו על רשימת ה "חייבים לראות", ניפינו את הקניון הגדול הזה ואת הבניין המרשים ההוא, וכו'וכו', ונשאר לנו טיול בדובאי ההיסטורית ובשווקים הקסומים, שוקי הזהב, התבלינים והטקסטיל.
מצאנו אוסף של עשרות בסטות שמוכרות מוצרים זהים, עם מוכרים בדרגות משתנות של נואשות או חוצפה. ערמות של יענו זעפרן יעני איראני, שארוואל בשנקל, וזהבים. כמה סמטאות מאובקות. מקדשים של הודים. וקריאות מואזין.

נהננו לחצות את הנחל על סירה מקרטעת, ומארוחה הודית פשוטה וטעימה. ושמחנו למחוק מרשימת מדינות העולם מקום שלא נצטרך לבקר בו שוב.

יאללה, עוד שעה בבית. לא מאמינים שעבר כבר חודש.En savoir plus