היום שבו כמעט הגענו ללאוס - צ׳אנג קאן

עלמה ושל קמו ביקיצה טבעית ב9 בבוקר והעירו אותי כדי שנוכל כבר להתחיל את היום. התארגנו ויצאנו בחיפושים אחר ארוחת בוקר. בחלומינו הייתה ארוחה ישראלית כזו ואם לא ישראלית אז לפחות מה שהם קוראים אמריקן ברקפסט ולפחות שתכיל ביצים ואיזו פחמימה. כמובן שחיפשנו חיפשנו ובסוף חזרנו בבושת פנים לבית הקפה החמוד שלנו מאתמול ושתינו קפה ואכלנו פרנץ טוסט. כשבאנו לצאת משם ראינו שהמזג אוויר קצת לא לטובתינו.. תכננו במקור לנסוע לאיזה אגם חמוד חצי שעה מהעיר בערך, אבל היה ממש סגרירי והבנו שזה לא היום הכי מתאים לטבע. ראיתי אתמול שיש לא רחוק מכאן עיירה על הגבול עם לאוס שאמורה להיות יפה וחמודה אז בחרנו לנסות להגיע אליה. בעודנו מתקרבות לתחנת אוטובוס נעצר לידינו רכב משטרה וממנו יצאו 4 שוטרים. קודם כל נלחצנו וישר חשבתי לעצמי אוי ואבוי מה עשינו. ואז קלטנו שהם מצדיעים לנו, דבר מוזר אבל בטח זה גרם לשל הקצינה שלנו להרגיש בנוח, ואז הבחנתי לב לפי התג שלהם שהם מהטוריסט פוליס וכולנו נשמנו לרווחה. עדין לא ברור מה תפקידם בפועל, ובמיוחד כרגע, מאחר ואני בטוחות שאנחנו התיירות היחידות שכף רגלנו דרכה בעיר הזו לפחות בשנתיים האחרונות. הם מיד נתנו לנו מפות תיירות של העיר, וספק ניסו לעזור לנו ספק בעיקר התעסקו בלצלם אחד את השני איתנו כאילו הם עושים איזה מצווה.
כשהם הבינו שאנחנו רוצות להגיע לאנשהו ושאין להם את הכלים באמת לעזור לנו הם לקחו אותנו לתחנת אוטובוס אישה שנראתה מבינת עניין והייתה מאוד מועילה, בחמש דקות היא ענתה לנו על כל השאלות והסבירה לנו מתי איפה וכמה עולה כל אוטובוס שאנחנו צריכות להיום, למחר ולנסיעה לאודון תאני. יש לציין שלאורך כל הסאגה השוטרים המשיכו לכרכר סביבנו ולצלם את המאורע.
אחרי כמה דקות של הזיה מוחלטת עלינו על הרכב לצ׳אנג קאן, שהיה הכלאה בין טוקטוק לטיולית משהו באמצע ועלה סכום מגוחך של שלושה שקלים לנסוע של בערך שעה וחצי.
מתישהו במהלך הנסיעה התחיל לטפטף אבל לא נבהלנו, ירדנו מהנסיעה וכבר היה די גשום. הלכנו לכיוון הנהר והתרגשנו לראות בעיניים שלנו את נהר המקונג, שזה הנהר שמהווה את הגבול בין תאילנד ולאוס, ועובר בין מלא מדינות במזרח אפילו סין. מה שאומר שאנחנו ממש על הגדה של הנהר ורואות מולינו בגדה השניה את לאוס החמודה ששעריה סגורים בפנינו.
חיפשנו מקום לאכול בו ולברוח מהגשם ומצאנו מקום חמוד על הנהר שבו חלקנו מרק שהגיע עם נר קטן שמחמם אותו מלמטה (דמוי מתקן של פונדו) והרגשנו כמו תאילנדיות אמיתיות. כמובן שזה לא השביע אותנו וחלקנו עוד שתי מנות אורז. כשסיימנו לאכול היה ממש גשום ואפור והבנו שאין לנו ממש מה לעשות עם היום שלנו, והוחלט להשאר שם ולשחק קלפים בינתיים. כל פעם אמרנו שנשחק רק עוד שני משחקים אז כבר מזג האויר ממש יתבהר ונוכל לקום מהמסעדה ולחפש את העיסוק הבא שלנו בעיר. מפה לשם המשכנו לעוד ועוד סבבים ואחרי סשן מרשים, בדיוק בשעה 15:00 כפי שצפה האייפון, השמיים התבהרו קצת אבל עדיין טיפטף פה ושם, ושם כבר הבנו שאין לנו הרבה מה לעשות חוץ מלהסתובב שם באיזור אז הלכנו לחפש בית קפה לשבת בו, והכרזנו על היום שזה לא בושה לבלות יום בסבב מסעדות קולינרי. בדרך נתקלנו בדוכן בננה לוטי ואנחנו שכבר הבנו בשלב זה שאוכל הוא האטרקציה העיקרית של היום נענינו בשמחה.
המשכנו ומצאנו לנו בית קפה חמוד שם שתינו קפה ותה ירוק תאילנדי שהיו גם הם מאוד פוטוגניים.
אחרי עוד כמה סיבובים של משחקי קלפים, ועוד כמה תסכולים של כל הזמן מנצחת, התחלנו לחזור לכיוון התחנת אוטובוס. כשהבנו שיש לנו בערך רבע שעה לחכות לאוטובוס אמרנו שננסה לתפוס טרמפים. ניסינו במשך כמה דקות ונופפנו לדי הרבה טנדרים שלא היו ככ מעוניינים אז החלטנו פשוט לחכות לאוטובוס. בדיוק כשהפסקנו לנסות עצר לידנו טנדר עם שתי בחורות ששאלו לאן אנחנו נוסעות וכשאמרנו לואי הציעו לנו לעלות בשמחה.
מבסוטות עלינו לטנדר והנסיעה הייתה כיפית, שמנו לנו שירי שבת רגועים, אני ניצלתי את הזמן להשלים עוד כמה קטעים בפינגיוון ולעשות לאיה הזמנה לארץ מוולט של גלידה גולדה כי היא סוף סך חזרה לביקור בארץ לראשונה מאז שטסה וגם היה לה השבוע יומולדת. השמיים כבר ממש התבהרו בדיוק לשקיעה שהייתה יפה וליוותה אותנו בנסיעה בטנדר עד ללואי.
חזרנו ופגשנו את עומר שהגיע אלינו, התקלחנו והתארגנו ויצאנו יחד לאכול ארוחת שישי, לבנים וחגיגיים. אחרי חיפושים פשוטים שבהם לראשונה קיבלתי על עצמי את אתגר הניווט, מצאנו מסעדה עם תאילנדית מתוקה שלא ככ ידעה אנגלית אבל בעזרת גוגל תרגום והרבה תושיה מכל הצדדים הרכבנו לנו שולחן ארוחת שישי של השמחות וחלקנו כמה מנות טעימות ומעניינות והכל התגלה גם כסופר זול ונהדר.
בדרך חזרה להוסטל עצרנו בסבן אילבן לגלידת סוף יום המסורתית ועל מנת להצטייד לטיול של מחר. אחרי כמה דקות של התפזרות יצאנו עם שקיות של אלוהים ישמור וחזרנו להוסטל. לימדנו את עומר לשחק קאבו והרצנו כמה משחקים.
קצת שיחות עם המשפחות וחברים והולכות לנו לישון לקראת יומיים מרגשים של טיול שלפנינו, מחזיקות אצבעות שעד שנתחיל השרירים התפוסים מהטיול הקודם כבר ישתחררוBaca lagi