Joined January 2022 Message
  • Day196

    טרק מרקה ואלי

    June 25 in India ⋅ ☀️ 11 °C

    אחרי האנפורנה אני נדרתי לעצמי נדר שאני לא עולה יותר לטרק בגבהים (סרטון תיעוד בפינגייון האחרון של האנפורנה). אבל מה לעשות נדרים לחוד ומעשים לחוד, ובסוף מצאתי את עצמי יוצאת לטרק של 4 ימים כשביום האחרון ישנים בגובה 4,800 שזה הכי גבוה שישנתי עד כה, ועולים לפס ב5,200 בערך, אולי קצת יותר. מה נעשה, אמרו שזה הנופים הכי יפים אז אי אפשר לפספס.
    יצאנו חבורה גדולה מאוד של 11 אנשים, היומיים הראשונים היו באמת קלים, הליכה במישור לא יותר מדי קילומטרים. יצא לי לדבר קצת עם אורן ועילי ואלמוג וכל שאר החבורה ולהכיר יותר (כולם חברים של עלמה כמובן, חוץ מניצן וגלעד שהצטרפו אלינו). את היום הראשון סיימנו יחסית מוקדם, אבל המשימה האמיתית הייתה למצוא גסטהאוס. פתחנו חמל צעקות על ההר כדי לתאם בין כל הרצים בשטח שחיפשו גסטהאוס מתאים לנו שיכול להכיל 11 אנשים. לבסוף איזה דידי קראה לנו מרחוק כי הילדים בכפר הריצו את השמועה שיש חבורה גדולה של אנשים שמחפשים גסטהאוס לישון בו הלילה וכך מצאנו אחרי שעתיים של חיפושים את המקום המושלם.
    ישנו כולנו ביחד בחדר גדול, אחרי דאל באט משובח ביותר (באמת בין הטובים שאכלתי עם מלא עדשיםם), והיה גם צחצוח שיניים משותף שהיה מצחיק ביותר, כולנו סביב ברז אחד.
    ביום השני כבר הפקנו את הלקח ומצאנו בקלות מקום לישון לכולנו. היום השלישי היה כבר יותר מאתגר, עם עלייה לא פשוטה שדרשה הרבה אנרגיות והליכה שלא נגמרה עד למחנה אוהלים שראינו אותו אולי איזה קמ וחצי קדימה, וזחלנו אלמוג ואני לאיטנו הליכה שהרגישה כמו נצח עד שהגענו למחנה.
    היום הרביעי, היום של הפס, התחיל ב6:30 בבוקר. אחרי ארוחת בוקר של דייסה טובה התחלנו לטפס, שוב אלמוג ואני וגם איילת איתנו הפעם זוחלות לאט לאט עד שהגענו לפסגה. כאב לי הראש ולא הרגשתי טוב, הגעתי לפס, לא עברו חמש שניות וכבר התחלתי לרוץ ולהתגלגל למטה כמה שיותר מהר. כמו כל פס מרגיש כאילו עברנו ליקום מקביל, כל הירידה לאורך ואדי/קניון מטורף מלא בסלעים בצבעים של סגול וירוק שנראים לא אמיתיים. עצרנו לארוחת צהרים כרגיל עם הלאנצ בוקס שקיבלנו לדרך, ולבסוף אחרי הליכה דיי מייאשת הגענו סוף סוף לכפר שבו חיכו לנו בדייקנות יתרה הנהגים החמודים שלנו. נסענו חזרה ללהה, בדרך חשבתי כבר על רשימה של דברים שאני צריכה לעשות איך שמגיעים כדי לתקתק את כל המשימות, במטרה לחזור כבר היום בערב או גג מחר למנאלי. הרגשתי שמיציתי את להה וזה הזמן שלי לחזור.
    עשיתי קניות והוצאתי עוד כסף וגם נסעתי לתחנת אוטובוס כדי לקנות כרטיס, הנהג מונית שלקח אותי ממש עזר לי ולבסוף מצאנו מונית משותפת שיוצאת מחר ב5 בבוקר, קיוויתי בכל ליבי שזאת לא עקיצה וכל מה שנשאר לי זה כרגיל לדבוק באמונה באדם. מקסימום הלכו 500 רופי, וגם ככה עוד לא הייתי בטוחה שאני נוסעת לפני שאני מדברת עם של. חזרתי להוסטל והתארגתי מהר לארוחת שישי, אפילו לא הספקתי לארוז את המוצ׳ילה. ישבנו כולנו, ואחרי הארוחה ושיחה עם של הבנו סופית שאני נוסעת, ואנחנו נפרדות לכמה ימים עד שהיא תחזור למנאלי ביחד עם כל החבורה. חזרתי להוסטל לארוז ונפלתי לישון לכמה שעות בודדות.
    4:00 שעון מעורר, מקווה בלב שהנהג מונית באמת יבוא בזמן לקחת אותי לתחנת אוטובוס, ירדתי לרחוב וכמובן שהוא לא בא אז התחלתי במסע רגלי של 2.5 קמ עם כל התיקים לכיוון התחנת אוטובוס, מקווה שרק הנהג מונית הבריז ולא כל העסקה עם הג’יפ גם היא לא אמיתית.
    בדרך עצרתי מונית, היו שם הודים שנסעו לשדה תעופה אז התחננתי שיעלו אותי גם. זה בדרך שלהם גם ככה ואין אף מונית אחרת ברחוב. הם הסכימו והגעתי לתחנת אוטובוס בול בזמן ולשמחתי הרבה גם הרכב למנאלי חיכה שם.
    נסיעה של 17 שעות, עם מוזיקה הודית/מוזיקת פופ בקאבר הודי ברמקולים, עצירות בדאבה בדרך. רוב הדרך עברה חלק עד ה20 קמ האחרונים בכניסה למנאלי שלקחה 4 שעות של עמידה בפקקים וחוויתי את הודו בשיא תפארתה מה שנקרא. אפילו הנהג היה נחמד ועשה מעבר לתפקידו כדי לעזור לי והעיקר שבסוף הגעתי למנאלי. התמקמתי בהוסטל, לא מאמינה שאתמול בבוקר עוד הייתי בפס ועכשיו אני כאן, וקרסתי לישון כמובן בלי שעון מעורר.
    Read more

    גם כבר ארץ לא נהוג לקחת טרמפים - בייחוד בנות לבד [מישהו לרוץ איתו]

     
  • Day190

    מסיבת פיג׳מות

    June 19 in India ⋅ ☁️ 7 °C

    הימים בלה עברו בכיף, הגענו ליום התאפסות שתכלס כלל יום אינטנסיבי של הסתובבות בכל העיר והמיין בזאר. ביום למחרת בעיקר התעסקנו בלשכנע (להתחנן) לישראלים שיבואו איתנו לשלושה ימים טיול בנוברה ואלי כדי שנמלא את כל המקומות בואן ויהיה לנו מחיר טוב.
    כל סיבוב בעיר התאהבנו בה יותר, הנוף של ההרים המדבריים עם השלג פשוט מהמם ביופיו, האוירה הרגועה, האירוח הנעים והאנשים הנחמדים, שלא כל כך תואמת את הודו.
    ניצן חברה שלנו שהצטרפה לחבורה העבירה לנו יוגה וזה היה ממש כיף, ובאחד הימים עלינו גם לshanti stupa לקראת השקיעה לתצפית יפה יפה על העיר, וכמובן אכלנו מלא אוכל הודי מקומי וטוב.
    ביום שישי יצאנו חבורה עליזה של 12 ישראלים לנוברה ואלי. נסיעה מטלטלת ומתפתלת כרגיל, אבל עברה באוירה טובה וכמובן מוזיקה להרמת המורל. עצרנו בדרך בדיונות חול ונהננו מכמה דקות של אווירת דרום אמריקה בנסיעה עם הטרקטרונים בדיונות. אחרי ארוחת טובה בדאבה ליד נסענו לכפר שבו נישן הלילה. החבורה שלנו ירדה בכפר לסבב חיפוש הוסטלים וה6 הנוספים המשיכו לכפר הבא לעוד איזה אטרקציה של רכיבה על גמלים שאנחנו בחרנו לוותר עליה הפעם.
    בגאסט האוס הראשון שנכנסנו אליו פגשנו איזה דידי ממש נחמדה, היו שם רק 2 חדרים לישון וזה לא הספיק לכולנו… היא לא הייתה טובה כל כך באנגלית אבל רצתה מאוד לעזור אז הצלחנו לתקשר ולבסוף היא אמרה שנבוא אחריה לגאסט האוס אחר שבו יהיה מקום לכל הישראלים לישון ביחד.
    אחרי הליכה של איזה 15 דקות לפרברי הכפר הגענו לאיזה בקתה חמודה עם מרחב של סלון גדול שבו כולנו נוכל לישון ביחד על מזרונים על הרצפה. ממש מקום חדש ויפה שנבנה לאחרונה ונפתח לאירוח לפני 3 חודשים, בדיוק כמו שניצן ואני רצינו שיהיה היום בערב, ואפילו ממש מעל ומעבר לכל דימיון. גורל? קארמה? או סתם מזל? לא נדע אף פעם…
    העברנו את הערב בכיף בהוסטל, בזמן שכל המשפחה - דודים אחים ונכדים הגיעו כדי להכין לנו ארוחת ערב חגיגית של יום שישי. בהוסטל בחדר ליד ישן גם איזה הודי שהוא יוטיובר מטייל ומתעד את הטיול שלו בהודו. הוא כמובן צילם אותנו בארוחת שישי וגם ביקש שכל אחד יספר מה הוא הכי אוהב בהודו.
    לקראת השינה פרסנו את כל המזרונים והשמיכות והלכנו לישון באוירה קוזית חבורה של ילדים חמודים ומאושרים.
    קמנו לעוד יום שהוצג לנו כנסיעה של 4 שעות עד לאגם Pangong lake, בסוף מצאנו את עצמנו שוב תקועים 10 שעות בתוך הואן וכשהגענו התחלנו לחפש גאסטהאוס שיכול להכיל את כולנו. כפר ראשון, ועוד אחד והמשכנו עוד לכפר השלישי ולבסוף מצאנו את המקום המושלם בכפר הכי יפה באגם. מהר מהר החלפנו לבגדים תרמיים ורצנו להינות מדקות אחרונות של גולדן האוור. שוב דאל באט והפעם הולכים לישון שלושה אנשים ביחד במיטה במקום על מזרונים.
    הוחלט שקמים לראות את הזריחה, אז כיוונו שעונים ובסוף רק עלמה דן ואני הרציניים שבחבורה קמנו, לקחנו איתנו ג׳בל וכיסאות ושמיכה וישבנו ביחד מול האגם כמו חבורת זקנים. האמת שהזריחה לא הייתה כזאת מיוחדת אבל היה כיף לקום מוקדם ולהינות מכמה שעות רגועות באגם לפני הנסיעה בכביש המתפתל חזרה ללה.
    Read more

  • Day185

    עולים ל לה

    June 14 in India ⋅ ☀️ 14 °C

    מי שיודע או לא יודע מעוקביי הנהדרים פה בפינגיוון, הסיפור של עם המדבר הוא סיפור אהבה שלקח לו הרבה זמן להתממש.
    כל הילדות שלי היינו נוסעים כל המשפחה פעמים בשנה לטייל בתמנע, ובשנים האחרונות גם בצופים לטיולי חנוכה דרום. ככה שחוויתי הרבה מאוד מהמדבר בישראל ויצא לי לטייל בו לא מעט. תמיד רציתי להיות מהאנשים האלה שאוהבים את המדבר, את השקט שלו והעוצמה שלו, ממש ניסיתי להבין אבל לא הצלחתי לגלות מה סוד יופיו של המדבר הצהוב הזה והכל היה נראה לי אותו דבר. בשנים האחרונות ממש היה לי שינוי ופתאום זה קרה, החלטתי לצאת לשביל ישראל ולעשות את החלק של המדבר מערד ועד אילת. פעם ראשונה בחיים שבחרתי בעצמי וממש רציתי לטייל במדבר, וזה לא כי הייתי חייבת. נהנתי ממש וכל יום היה יותר יפה ומיוחד מהשני, המסע הזה נפסק באמצע לצערי אבל גם המעט שהספקתי נתן לי את החותמת האחרונה שהיתי צריכה כדי להבין את מה שלא הבנתי כל השנים על המדבר.
    היום נסענו במיניבוס חבורה של 12 ישראלים (בניהם גם עלמה דן ואיילת) ממנאלי ללה, עיר שנמצאת באמצע מחוז לדאק שכולו מדבר ענקי.
    נסיעה של 16 שעות, יצאנו ב6 בבוקר והגענו בסביבות 9 וחצי בערב. כל הנסיעה בגובה ממוצע של 4,800 כשהיו גם כמה שעות טובות מעל ה5000 ופס ב5,300.
    פחדתי שיהיה לי סיוט כי זה נסיעה ארוכה ואנחנו לא רגילות לגבהים אבל האמת שהיא עברה לי מהר ונהנתי ממש. מדי פעם ישנתי וכשהייתי ערה בהיתי בחלון בהלם מהנוף המהמם של המדבר שהשתנה לאורך הדרך. שתי תופעות מוזרות שהפתיעו אותי היו כל מיני אגמים ונחלים דיי גדולים זורמים לאורך הדרך. מי ראה איי פעם כזה נחל גדול זורם באמצע המדבר? אבל זה קיים וזה קורה בגלל ההפשרות שלגים וזה היה מהמם. הדבר השני זה הישובים הקטנים בדרך שנראים ממש כמו נווה מדבר, פתאום רואים מלא ירוק וגידולים חקלאים שלא ברור איך הם מצליחים בכלל לגדל שם משהו.
    הגענו למסע חיפוש אחר גאסט האוס שנחל הצלחה רבה ואחרי מקלחת מפנקת שהוציאה את כל אבק היום מהשיער הלכנו לישון מרוצים ומתרגשים להמשך
    Read more

    Kineret Nadel

    מהממם מרגש 🥰😊בהצלחה בגבהים. תהני❤️

     
  • Day184

    מנאלי וטרק Beas Kund

    June 13 in India ⋅ ⛅ 8 °C

    יום למחרת קמנו מאוחר במנאלי, הסתובבנו קצת, פגשנו מלא פרצופים מוכרים וגם מלא לא מוכרים, ובערב דן ועלמה הדס ואיילת ועוד ועוד הגיעו אלינו למנאלי. היו איחודים מרגשים ומשמחים וחגגנו בערב במסעדה איטלקית שאני הגעתי אליה באיחור כי סוף סוף מצאנו זמן אבא אמא ואני לדבר על קירגיסטן ולקנות כרטיסים! דבר שריגש אותי ושימח אותי מאוד מאוד ואני כבר ממש מחכה לו.
    קנינו צ׳וקולוקים ופירות, הזמנו למחר בבוקר סנדוויצ’ים מהנפאלי לטרק שקבענו עם עוד מלא ישראלים שאת כולם פגשנו כאן.
    היה לילה בלי שעות שינה בכלל, קמנו מוקדם בבוקר ואחרי סשן התאפסות על הסנדויצים של כולם עלינו לג’יפ ויצאנו לטרק. המסלול היה הלוך חזור, מהמם לכל אורכו ומפתיע ברמות וכמובן שיא המסלול האגם.
    באמת היו אחלה אנשים, הרבה מהם מטיילים לבד ומן נוצרה אוירה טובה של אחלה חברה עם רצון להכיר להיפתח ולדבר ונהננו מאוד. לי המסלול היה קצת קשה מבחינת הליכה בגובה והטיפוס עצמו, וגם סיימתי את היום עם כאב ראש חמור שלא היה לי כבר שנים, עם פנים שרופות מהשמש והתייבשות קלה.
    סיכמנו את היום שוב במסעדה האיטלקית כי אתמול לא הספקתי להגיע לאכול שם, ולקינוח ישבנו עם דן עלמה והגו שבדיוק הגיעה וזכינו לראות אותה בקטנה ככה עד שתצטרך אלינו עוד כמה ימים ללה.
    מסקנת היום - הופתענו לגלות שלא צריך ללכת 14 ימים כדי לראות נופים מטורפים, מספיק 14 קמ… וזה דווקא רעיון נחמד שאני יכולה להתחבר אליו
    Read more

    Yael Botser

    היי פגשת את ניצן בטרק! מלא חיבוקים לכולכן❤️

    Neta Nadel

    וואוווו איזה יופי

     
  • Day182

    ההודי הראשון שדפק אותנו

    June 11 in India ⋅ ☀️ 41 °C

    4:20 שעון מעורר. קמות מתארגנות ויורדות למטה לגלות שהאפליקציה ביטלה לנו את ההזמנה של הגראב (כמו גט טקסי שהזמנו מראש). בסוף מצאנו מונית ברחוב ונסענו לשדה במחיר מופקע שעלה לנו כמו כרטיס אחד ל3 ימים נסיעה חופשית בעיר.
    כשהגענו גילינו שהצק אין נפתח רק עוד שעה ולגמרי יכולנו לקחת את הרכבת התחתית ולהגיע ממש בזמן.
    אחרי המתנות ארוכות, אחת מהן הייתה גם 20 דקות עמידה באוטבוס אל מול המטוס, סוף סוף עלינו לטיסה והמראנו.
    לא נסביר יותר מדי אבל בוא נגיד שזה היה ארוך יותר מדי ומטלטל מדי עם כיסי אוויר חמורים.. ממש אחלה סיומת לכבוד הטיסה האחרונה של של ושלי ביחד.
    מהשדה עלינו ישר לרכבת התחתית לכיון בית חבד. רק רצינו להגיע לשם, למקום שירגיש לנו יותר בטוח, ומשם כבר נסתדר ונמצא את דרכנו למנאלי (עיר בצפון שבה נפגוש עוד יומיים את עלמה וחברינו הטובים).
    עלינו לרכבת, האמת שהנסיעה הייתה דווקא ממש סבבה, והייתי מופתעת לטובה ואפילו לרגע חשדתי שאולי הכל יעבור חלק היום.
    ירדנו מהרכבת ומשם הכל הסלים.
    מרגישות שכל הקשיים וכל החוויות שהיו לנו עד עכשיו בטיול במזרח קרו כדי להכין אותנו בדיוק לרגע הזה שבו אנחנו יוצאות מהשדה ומגיעות לדלהי. ועדין שום דבר לא באמת יכול להכין אותך לרגע הזה.
    הנהג ריקשה אמר לנו שהאיזור שבו נמצא הבית חבד סגור לבידוד בגלל הקורונה ואי אפשר להיכנס לשם. בהתחלה לא האמנו אבל הוא אמר שהוא יקח אותנו לטוריסט אינפורמיישן שנמצא ליד הכתובת של הבית חבד ונשאל שם אם יש דרך להיכנס. נסענו לטוריסט אינפורמיישן, זה אחד כזה ממשלתי ולא סוכנות פרטית ככה שאמור להיות להם פחות אינטרסים אישיים ובתקווה שהם באמת יעזרו לנו ולא יחפשו לדפוק אותנו. ירדתי לשאול שם בפנים, הוא נתן לי להתקשר בעצמי לבית חבד וענה לי הודי מהביטחון של בית חבד, הוא אמר שבאמת הבית חבד וכל האיזור סגור, שאין שם אף אחד ואי אפשר להיכנס. עדין היה נראה לנו הזוי שלא אמרו את זה ולא שמענו על זה באף קבוצת ווצאפ, אבל הוא ממש נתן לי להתקשר לבית חבד אז זה רמה גבוהה של תרמית שממש לא היינו מוכנות אחיה מההלם אחרי סינגפור. הבחור מהטוריסט אינפורמיישן אמר שהוא יכול להזמין לנו כרטיסים לאוטבוס אז החלטנו לרדת שם.
    כשהתיישבו והוא התחיל להתקשר לסוכנויות הסתבר שיש עכשיו חופשת קיץ בהודו וכל המקומיים נוסעים לחופשה בצפון אז אין כרטיסים לעוד שלושה ימים קדימה. אמרנו שאנחנו חייבות לעוף מדלהי כמה שיותר מהר ואין מצב שאנחנו נשארות פה אז הוא המשיך להתקשר לעוד ועוד סוכנויות, גם ניסינו את הסוכן של הישראלים שנמצא ליד הבית חבד אבל הוא גם אמר שהוא לא עובד ואין לו דרך להזמין לנו כרטיסים. לבסוף באחת הסוכנויות אמרו שהם יבטלו ל2 אנשים כרטיס כדי לתת לנו אותם אם נשלם יותר. הצלחנו להשיג 2 הכרטיסים האלה במחיר מופקע (לפחות פי שתיים אם לא יותר) אבל לא היה לנו אכפת. החלטנו שאנחנו ״מוותרות לעצמנו״ ומשוות לשקלים, ואם משווים לשקל זה באמת לא כזה יקר, אז הסכמנו למחיר. הבנו שזה עקיצה אבל עקיצה יחסית קטנה שאמרנו יאללה אנחנו מוכנות לספוג את זה אין לנו כוח לזה. הוא אמר שהאוטובוס ב6 אז נחכה פה שעה בטוריסט אינפורמיישן. בינתיים דיברנו עם ההודים שם והם היו ממש נחמדים ואפילו התחברנו קצת. בשלב מסויים הם עזבו את המשרד ועברו לחדר השני אז לקחתי את המחשב וניסיתי לחפש באינטרנט כרטיסים לאוטובוס מדלהי למנלי (כי עדין אין לנו סים ואין לנו דרך ליצור קשר עם אנשים או לחפש באינרנט). איזה הפתעה, היו שם כמה אופציות אפשריות ובמחיר הרבה יותר נמוך. אמרתי להם שאני רואה שיש פה כרטיסים אז איך זה שאנחנו היינו צריכות לשלם כל כך הרבה, הוא אמר שהוא לא מכיר את הסוכנות הזאת ועוד כל מיני חרטוטים ואז אמר שהוא הולך לבדוק ופתאום נפל האינטרנט במחשב. הזמן עבר כבר היה 6 ואז 6 וחצי והוא אמר שלא נדאג תכף יבואו לאסוף אותנו.
    לבסוף הגיעה הריקשה ונסענו נסיעה קשוחה ביותר ברחבי העיר. עם מלא צפצופים שאנחנו לא רגילות אליהם אחרי השקט של סינגפור, לאורך הנסיעה יכולנו ללטף איזה 6 פרות ו2 חזירים מרוב שהם היו קרובים אלינו. מלא אבק וחם ברמות שהחלק של התחת שלי שנגע במושב ועוד איזורים בגוף היו רטובים ומזיעים, והיה קשה לנשום מהחום והזיהום.
    אנחנו ביקשנו מהסוכנות פרטים על האוטבוס וכרטיסים אבל הם אמרו שהנהג ריקשה יודע והוא ייקח אותנו בדיוק למקום. נחשו מה, הוא לא ידע. הגענו למקום והוא הסתכל עלינו בעניים מבולבלות שהוא לא מבין לאיזה אוטובוס אנחנו צריכות לעלות והתחיל לשאול אותנו שאלות בהודית, אנחנו החזרנו לו מבטים מבולבלים וביקשנו ממנו שיתקשר לטוריסט אינפורמשיין. עצר לידנו איזה נהג ריקשה שהוריד נוסעים אחרים. הוא ראה שאנחנו מבולבלים והוא ידע אנגלית אז הוא עזר לנו ובירר את הפרטים. כבר היינו בטוחות שאנחנו עוד שנייה חוזרות לטוריסט אינפורמיישן כדי לבקש מהם שיחזירו לנו את הכסף ומאיימות עליהם במילת הקסם Tourist Police. אבל אז הוא אמר לנהג שיסע לנקודה אחרת שם האוטבוס מחכה לנו. עוד איזה רבע שעה בריקשה הסיוט הזה עד שלבסוף הגענו וגם שם היה בלבולים אבל מצאנו את האוטובוס שלנו וקיבלנו מקומות לשבת בהם. שמחה וששון.
    עלינו לאוטבוס עם הקלה גדולה בידיעה שאנחנו מחר נגיע למנלי לבית הישראלי, ותכף נראה פרצופים מוכרים של חברינו הטובים.
    היום הזה גרם לי להיזכר בבת אחת בדיוק בסיבה שבגללה לא רציתי להגיע להודו. אבל אני כאן ואני יודעת שלנו המטיילים הישראלים יש כל כך הרבה חומות שמגינות עלינו אם זה החברים שאנחנו מכירים, ובכללי כל הישראלים שמטיילים כאן, בתי חבד וסוכנויות של ישראלים, שאני באמת ממש מעריכה ומודה שקיימים כי מה שקרה לנו היום לא היה קורה אם היינו מגיעות לבית חבד. וכל שאר התיירים בעולם שאין להם בית חבד ללכת אליו זה מה שהם צריכים להתמודד איתו תמיד. ואין להם נחמה כי גם במנלי מחכה להם אותה החוויה בדיוק.
    הגענו למנאלי, המזג אויר היה נעים וקריר, מצאנו את הבית הישראלי אכלנו והתמקמנו ואפילו אחרי שעתיים וחצי של המתנה באיזה דוכן הצלחנו לעשות סים. לגמרי הורדת פאניקה כמו שצריך ונראה שמנאלי ממש עיירה חמודה ויפה מפוצצת ישראלים אז שמחות שהגענו לכאן.
    נ.ב יש כאן אין סוף שלטים בעברית בחרתי את האחד שהכי הצחיק אותי, תקראו ותבינו :)
    Read more

    Kineret Nadel

    🤣🤣🤣🤣🤣

    Neta Nadel

    חחחחחחחחחח גאוני

     
  • Day180

    מראה שחורה

    June 9 in Singapore ⋅ ☁️ 30 °C

    קמנו בבוקר קצת עפוצות אבל חייבים להספיק מלא דברים אז התארגנו ויצאנו לדרך. נכנסו לרכבת התחתית, עדין מנומנמות מסתכלות סביבנו ושמנו לב שכל האנשים סביבנו עם אוזניות ובוהים בטלפונים. ממש ככה. אף אחד לא מדבר, לא מסתכל מסביב, כל אחד תקוע במסך שלו בצורה קיצונית מאוד. זה ממש בלט לי לעין ובעקבות זה כל המשך היום פתאום ראיתי את כל הטכנולוגיה והקידמה בצורה קצת שלילית. הרגשתי ממש שאני בפרק של מראה שחורה וזה מפחיד לחשוב שככה העולם שלנו ייראה. נכון, יש תחבורה מדהימה בעיר, והיא מלאה בעצים וירוק, הכל נקי ויש סדר והכל ברור, אבל מרגיש שיש הרבה ריחוק, שזה גורם לאנשים להיות כבויים, קמים בבוקר נוסעים ברכבת עם הראש בטלפון, מגיעים למשרד יושבים שם כמה שעות ובסיום היום עבודה חוזרים הביתה. כמעט לא ראינו ילדים מסתובבים בסינגפור. לא ראינו אנשים צוחקים, מדברים, נהנים מהחיים כמו שראינו עד עכשיו במדינות המזרח… וזה קצת עצוב לחשוב על זה ככה.
    ירדנו בתחנה של הגנים הבוטניים והתחלנו להסתובב שם. גם הגן הזה כמובן כולו מתוכנן היטב באסטטיות רבה ועם מגוון עצים וצמחייה רחב ביותר. התיישבו שוב לקפה יקר כמו אתמול כי חייבים ואחרי שהתעוררנו והתאוששנו קצת מהבוקר המשכנו להתקדם לכיון הקניון. אומרים שזה קניון ענק ועתידני כזה והוא נמצא באיזור הכי יקר של סינגפור בשדרה של מלא חנויות וקניונים ובניינים מטורפים. נסענו לשם, האמת לא כזה עתידני הקניון. קצת מסכי טאצ, עמדות הטענה לטלפונים וכל מיני כאלה. רוב הקניון נמצא עמוק עמוק באדמה שזה דיי מטורף אבל לא מורגש במיוחד כשמסתובבים בו, והמבנה מבחוץ מאוד מיוחד ועתידני קצת כמו הכיפות הגיאודזיות שהיינו בהן אתמול אבל חוץ מזה לא התרשמנו במיוחד…
    יש לנו זמן והספקנו לעשות את הדברים שהיו חשובים לנו אז החלטנו שאנחנו רוצות לעלות על הרכבת ולנסוע עד לתחנה האחרונה כדי לנסות לראות משם את גבול מלזיה ובכללי את פרברי העיר. נסענו איזה שעה ומשהו, ובסוף מסתבר שהתחנה שרצינו להגיע אליה סגורה והרכבת נעצרה וסיימה את הנסיעה איזה כמה תחנות לפני. ככה שיצא שלא הגענו לשום מקום אבל בדרך ראינו מהחלון את רוב העיר וזה היה מענין ומגניב לראות כמה באמת כל פינה בעיר הזאת היא נקיה ומתוכננת היטב, בניינים יפים ומסודרים, אין דבר כזה בלוק ישן של בניינים, קצת כמו כפר סבא הירוקה עם גינות דשא ובניינים מסודרים בשורות רק שזה ככה כל העיר כולה.
    חזרנו ברכבת את כל הדרך חזרה עד לעוד קניון אחר שעוד לא היינו בו. ומשם נסענו חזרה להוסטל למנוחה קצרה. יצאנו שוב בערב במטרה לנסות לעלות על הרופ טופ של הבנין הגבוה בסינגפור. יש שם בריכת אינפיניטי ומסעדה בגג. ידענו שיש סיכוי שלא יכניסו אותנו אבל היינו חייבות לנסות ואכן כך היה הסתובבנו וחזרנו משם עם זנב בין הרגלים. נסענו לאיזור הArab street וישבנו שם בבר מסעדה ברחוב שמרגיש קצת כמו פלורנטין/יפו. נשאר לנו מעט דולרים אז הלכנו לסבו אילבן והאמת שהצלחנו עם מעט דולרים להוציא משם הרבה דברים אז היינו מרוצות וכשסיימנו עם הטופסולוגיה לטיסה הלכנו לישון.
    מסקנות מסינגפור -
    1. העתיד והטכנולוגיה זה ממש מגניב אבל גם מפחיד קצת. אין ספק שאני יותר מתחברת לטבע שהוא טבעי מאשר טבע שהאדם נגע בו. קצת הטרידה אותי המחשבה ששום דבר בעיר הזאת לא טבעי, לא מעשה ידי אדם. זה מרגיש לא אמיתי ומנוכר ואני רק יומיים וחצי פה לא יודעת איך אנשים חיים ככה חיים שלמים.
    2. אוכל סיני זה טעים
    3. אחרי שחייתי במחירים כל כך זולים כל כך הרבה זמן אני חושבת שאנחנו לגמרי משוגעים שאנחנו מוכנים לשלם כל כך הרבה כסף על דברים בישראל. זה לא נורמלי לשלם 60 שקל על סלט!!! ואנחנו כל פעם ממשיכים לתת לזה יד ולזרוק את הכסף שלנו. באמת שאני רוצה להפסיק להיות חלק מהדבר הזה כי זה פשוט הזוי, וכשראיתי אנשים יושבים ככה במסעדות יקרות (ביחס לדוכני רחוב שיש פה בכל פינה) הרגשתי שהם מוזרים ופראיירים ואני לא מצליחה להבין למה הם עושים את זה. אבל אני מאמינה שאני אחזור לארץ ואני אחזור להיות חלק מזה כי זה כל כך עניין חברתי וקשה לי לראות את עצמי בוחרת דרך אחרת ומשלמת על זה מחיר חברתי שאני לא רוצה לשלם.

    לסיכום,
    הרגשתי כאילו לקחתי רגע הפסקה מהטיול הגדול, מהמזרח והעולם השלישי שאני מטיילת בו כבר חצי שנה. קפצתי לרגע לעולם המערבי שאני רגילה לחיות בו, והאמת שזה היה רענון נחמד, שמחתי לכמה ימים ללכת על מדרכה בעיר לשם שינוי ולא לחשוש לחיי שכל רגע ידרסו אותי. שמחתי שלא כל רגע מישהו צעק לעברי כדי שאבוא לקנות משהו מהחנות שלו. שמחתי שלא היה מלא צפירות בכביש, ושלא חששתי לקבל קלקול קיבה.
    ועכשיו במעבר חד - נוסעים להודו!
    שיהיה לנו בהצלחה!
    Read more

    Kineret Nadel

    בהצלחה👍תהנו🥰

     
  • Day179

    חוויות מהשירותים

    June 8 in Singapore ⋅ ⛅ 30 °C

    את היום השני בסינגפור התחלנו בסיבוב בlittle India והArab street. היינו חייבות קפה אז הלכנו לקפה שדקרנו עוד מראש מרשת בתי קפה מפורסמת בדובאי. אכן רמה גבוהה, מאוד מפונפן ומאוד טעים. וגם נהננו מחוויה טכנולוגית עתידנית בשירותים שמנקים את עצמם וכל מיני כאלה.
    המשכנו להסתובב הלכנו גם לעוד פוד סנטר ומשם נסענו ברכבת לגנים. קנינו כרטיסים ל3 פעילויות בגנים. הסתובבנו ובדרך לחממת פרחים ראינו גם את הגינה הסינית והגינה ההודית שבכל אחת מהם מסבירים על התרבות והצמחייה של האיזור, התיישבנו שם לרגע של משבר מהחום ועייפות מהליגות מרובות ברגל, הסתכלנו סביב ותהינו לעצמנו למה לעזאזל שיהיה בעיר 2 כיפות גיאודזיות ענקיות עשויות מזכוכית כאילו שזה דבר לגיטימי בנוף של העיר. וכמה שזה מטורף שהכל פה בניינים ענקיים וחדשים שבנויים כל כך יפה עם אדריכלות כזאת מיוחדת ומרשימה. כשהמשכנו ללכת הבנו שבמבנה של הכיפות הגיאודזיות בעצם יש את הגנים שאנחנו בדרך אליהם. נכנסנו לכיפה הראשונה-חממת פרחים וצמחים מרשימה ומגוונת ביותר עם צמחייה מכל חלקי העולם. הכיפה השנייה-הדמייה של יער גשם עם צמחייה שהביאו במיוחד מיערות גשם בדרום אמריקה ועוד מקומות. היה שם גם חלק של פעילויות לילדים כמו מוזיאון המדע בחיפה וכמובן שהלכתי לשם ונהניתי מאוד.
    משם כמובן הלכנו לגשר - מה שנקרא - טיילת השמיים. וצילמנו מלא תמונות של העצים הטכנולוגים האלה כי איך אפשר שלא.
    המשכנו למוזיאון המדע והאומנות שמבחוץ מעוצב כמו פרח לוטוס. אני מודה שהעיצוב החיצוני היה יותר מרשים ממה שקרה בפנים אבל היו שם פינות ציור כאלה עם דפי צביעה שאפשר לצבוע כל מיני ציורים מוכנים ואז לסרוק וזה מופיע על המסך אז העברנו שם לא מעט בזמן יצירה, ביחד עם כל המבוגרים סביבנו, כי לילדים של היום אין סבלנות לשבת ולצייר. גם היה שם כל מיני הסברים על סינגפור כעיר שבנויה בשילוב עם הטבע ואיך תכננו אותה ככה כעיר מודרנית, שהגנים בה פועלים על אנרגיה סולרית ומים ממוחזרים במזרקות…ועל זה שחשוב שהאדם יחיה לצד הטבע וישמור עליו…כל מיני כאלה. קצת הרגיש לי מצחיק ביחס לזה שכל המדינה ממוזגת ומשתמשת באין סוף של חשמל ואנרגיה, וגם שאין אף פינה בסינגפור שהיא באמת טבעית, ולא טבע שהוא התערבות של האדם או מעשי ידי אדם. כלומר שמישהו הניח שם את האבן הזאת או שתל שם את העץ הזה וכו וכו..
    כשיצאנו ירד גשם אז נאלצנו לשנות תכניות וחזרנו למתחם אוכל ומשם ליד ההוסטל במרחק כמה דקות הליכה יש מסעדה שקיבלה כוכב מישלן על אחת המנות עוף בסויה שלהם (מנה מאוד שבאופן כללי היא מאוד נפוצה במזרח). הם השאירו את המחיר הנמוך שהיה גם אחרי שקיבלו את הכוכב מישלן אז היינו כמובן חייבות ללכת לנסות ולטעום מנת כוכב מישלן ב12 שקל. רק אגיד ששל שברה על זה צמחונות וחבל שכך. באמת מאכזב מכל הבחינות, ציפיתי שזה לפחות יהיה רך ומתפרק כזה כמו העוף במרק של סבתא מירי אבל אפילו זה לא קרה.
    למרות זאת סיכמנו את היום כיום מוצלח במיוחד ופרשנו לישון כדי לשמור אנרגיות ליום האחרון שלנו בסינגפור.
    Read more

    Roey Prat

    נוף עירוני רגיל סך הכל

     
  • Day178

    וולקאם טו 2050

    June 7 in Singapore ⋅ ☁️ 30 °C

    בשדה תעופה במנילה החלפנו את הפזו שנשארו לנו לדולר סינגפורי. 6000 פזו ל150 דולר. איזה כיף זה בטח משהו שיספיק לנו איזה ארוחת אחת…נהדר.
    הטיסה עברה בשלום למרות הגשם (של בחרדות), עוד בשדה קנינו כרטיס לרכבת התחתית MRT ונסענו ישר להוסטל שלנו. בקלילות הגענו למקום, עשינו צ׳ק אין, זרקנו את התיקים ויצאנו לעיר.
    תחנה ראשונה - ציינה טאון, מקדש הינדו, ומתחם האוכל. התרשמנו מהרחובות המצועצעים ורכבי היוקרה, מרגיש שאנחנו מסתובבות בשרונה מרקט, בשילוב ערים אירופאיות שנבנו בבנייה מודרנית.
    טעמנו קצת מהאוכל הסיני מנות נודלס שאהבנו מאוד והשתדלנו לא לשבוע במיוחד כדי שיהיה מקום לעוד טעימות.
    בכללי נראה שכמו שראיתי בסדרה על סטריט פוד בנטפליקס - כל סינגפור סובבת סביב אוכל ובנייה מודרנית.
    משם המשכנו להסתובבות ברחובות ציינה טאון. ראינו שם חנות של פאוצים כמו שיש לשל מנפאל. זה ישר תפס את תשומת הלב שלנו ועניין אותנו לדעת בכמה כסף מוכרים את זה פה. גם המוכר זיהה את הפאוץ של של והתחלנו לדבר כמה דקות. מסתבר שהוא במקור מקטמנדו והוא עבר לגור ולעבוד פה. הוא סיפר שהוא מרוויח אחלה של כסף אבל מאוד קשה לו פה חברתית. שהאנשים מאוד מאופקים וחסרי שמחת חיים. זה בהחלט ניכר מכמה שעות הסתובבות פה בעיר. ודרך אגב הפאוץ עלה כמעט פי עשר מנפאל.
    המשכנו לבאייפרונט והגענו בדיוק בזמן לראות את המופע אורות בגנים. נשכבנו על הספסל מתחת לפטריות/עצים/מה שזה לא יהיה..הסתכלנו לשמים וזה היה מהמם, גם לראות את העצים הטכנולוגים עצמם ובמיוחד המופע עם כל האורות ומוזיקת בלט ברקע שמייצרת עלילה של מתח והכל.
    משם הלכנו לlevel 33. מסעדה במגדל יוקרה, ממש לא ברמתנו להיות במקום כזה, אבל אנחנו כמו תמיד אוהבות להגיע עם בגדי תרמילאים למקום מכובד ולהרגיש קצת תלושות ומובכות אבל גם קצת נהנות מהסיטואציה.
    לקחנו את פס טעימות של כל הבירות, יצא ששל ממש אהבה את הבירות שאני פחות אהבתי, ולהיפך. איך גם פה אנחנו ממש משלימות אחת את השניה זה לא נורמלי. נהננו מהתצפית על סינגפור בלילה ומשם חזרנו להוסטל ותוך חמש דקות אפילו בלי מקלחת היינו בתוק מתקדם
    Read more

  • Day177

    יום קוריאני + סיכום פיליפינים

    June 6 on the Philippines ⋅ ⛅ 30 °C

    אז מפורטו פרינססה בירת הפלאוון טסנו חזרה למנילה. הטיסה הייתה ב10:30 וכמובן שהקדמנו במלא אז ניצלנו את הזמן בשדה תעופה כדי להתכונן ולכתוב את ההרצאה שאנחנו הולכות להעביר מחר לילדים הקוריאנים. תוך כדי מדברת איתנו ג’יין התלמידה הקוריאנית (החנטרית של הכיתה) שהיא גם האיש קשר שלנו ואיתה קבענו את המפגש. היא אומרת שבהפתעה הם נוסעים למחר ל5 ימים לפלאוון ושואלת אם אנחנו יכולות לבוא לפגוש אותם היום ישר מהשדה תעופה. כמובן שהסכמנו, למרות שהיינו ממש על כלום שעות שינה ולא נערכנו לאירוע בצורה מספקת. מנהל הפנימיה מיסטר ליי התקשר בשיחת וידאו לקבוע איתנו איפה ניפגש, שלח מיקום של מסעדה קוריאנית, הוא אמר שהיא הכי טובה בעיר, ביקש שניקח לשם מונית והוא יחזיר לנו כבר שם את הכסף על המונית.
    קיבלנו מטריה שתגן עלינו מהשמש בין הגייט למטוס, של ענתה בטיסה נכון על החידון וקיבלה פרס, ואכלנו שוב את הקציצות דג האהובה עליי. נחתנו בשדה, מבחינתו על אירועי הטיסה לגמרי מספקים את מנת הריגוש היומית אבל יש לנו עוד לו״ז ארוך לפנינו עם הקוריאנים… ישר למונית ונסענו למסעדה. אכן מסעדה מכובדת ומפונפנת מאוד ברמה גבוהה ביותר. פגשנו שם את מיסטר ליי, אשתו, הבת שלו שעכשיו חזרה לחופשה מהלימודים שלה אחרי 4 שנים בבוסטון, 2 המדריכות של הפנימייה, וג׳יין החנטרית. התיישבו לאכול, באמת היה טעים ממש, רציתי לנסות לטעום אוכל קוריאני מיוחד, וגם אני לא אוהבת שהצמחונות גורמת לטרחה ומכניסה אחרים לאי נוחות, אז לא אמרתי להם שאני צמחונית, ואכלתי מנת בשר מבושל טעימה ממש. דבר שהסתבר כקצת בעייתי אחר כך מאחר והבטן שלי לא עיכלה כזאת כמות של בשר כבר 5 שנים…
    משם נסענו לתצפית על מנילה באיזה בית קפה יפה ואז נסענו לפנימיה. הם עשו לנו שם סיבוב, ממש פנימיה לכל דבר כמו שהייתי מדמיינת שזה ייראה, לא כל כך מטופח בלי הרבה תקציב. הם בדיוק היו בשיפוצים והמתחם היה נראה בחלקו כמו אתר בנייה. קיבלנו פירות לנשנש וישבנו עם מיסיס ליי, המדריכות וגיין, אחר כך גם לקחו אותנו לעוד איזה בית קפה לנשנוש ערב עד שיגיע שעת המופע המרכזי עם כל התלמידים.
    כמובן דיברנו איתם כל היום, הם שאלו אין סוף שאלות על ישראל, ואנחנו גם ניסינו לשאול קצת על קוריאה.. ממש שמחתי שהתכוננו מראש באותו הבוקר, ממש הצלחנו לקלוע כמעט לכל השאלות שהם ישאלו והיה לנו את הכל מוכן בראש. ההכנה הזאת נתנה לי אוצר מילים טוב ויכולת להתבטא וממש הרגשתי שאני מצליחה לנהל שיחה שוטפת ברמה גבוהה מאוד והייתי גאה בעצמי ובאנגלית שלי ובביטחון שצברתי.
    בערב כל תלמידי הפנימיה התכנסו לאולם וקראו לנו גם לבוא. לא ידענו לקראת מה אנחנו נכנסות, וגם לא כל כך שאלנו שאלות, באופן כללי לא ידענו מה הולך להיות הלוז של היום ופשוט זרמנו וכל פעם הופתענו מחדש.
    החלק הזה היה ממש שיא השיאים.
    הערב התחיל במופע קייפופ כמו שביקשנו מהם עוד בסאגאדה, והיה אפילו ברמה גבוהה יותר ממה שראינו פעם שעברה.
    אחרי המופע מיסטר ליי עלה לבמה וקיבל את פנינו מול כולם, ואם זה לא היה מביך מספיק, אז כדי לעשות לנו וולקאם כמו שצריך כל התלמידים נעמדו בטור ארוך ארוך, ואחד אחד מהם באו ללחוץ לנו את היד ולהגיד לנו ברוכות הבאות ושהם שמחים לפגוש אותנו.
    היינו בהלםםםםם
    100 תלמידים עומדים בטור ומחכים כדי ללחוץ לנו את היד, כאילו אנחנו איזה מלכות אנגליה. נתפס לנו השריר בלחיים איפה שמחייכים והיינו מופתעות ומובכות בטירוף אבל כמובן שהתלהבנו ברמות מכל העניין.
    אחרי שסיימנו את החלק הזה כמה תלמידים עלו לבמה ועשו סוג של הופעה חייה של שירי תפילה ותודה לאלוהים וכל מיני כאלה. מסתבר שכל ערב יש להם כינוס כזה והם שרים שירים ומתפללים. גם עם זה זרמנו ושרנו איתם, בעיני זה היה סופר מיוחד ומן דת מתקדמת ומודרנית כזאת, לא יודעת אני אהבתי.
    לסיום כשכבר חשבנו שאולי הכל מאחורינו, מיסטר ליי העלה אותנו לבמה ונתן לנו איזה שעה לפחות אם לא שעה וחצי לדבר עם התלמידים. קצת כתבנו להם בעברית על הלוח והם בעיקר שאלו שאלות וענינו וסיפרנו. היה קצת קשה יותר לדבר במיקרופון על במה מול 100 איש אבל גם את זה עשינו בהצלחה רבה, כולל הסבר על היסטורית מדינת ישראל והעם היהודי והסכסוך הערבי פלסטיני עם ציור של מפת ישראל והגבולות והכל. אין עלינו בהסברה ישראלית.
    סיימנו את הערב בישיבה על הגג של הפנימיה עם המשפחה והצוות. נפרדנו לשלום והודינו להם מאוד על האירוח ועל היום, הם גם הודו לנו ושמחו מאוד שבאנו, ולפני שהנהג של הפנימיה בא לאסוף אותנו ולקחת אותנו למלון, מיטסר ליי גם דחף לנו 3000 פזו ליד. ניסינו להחזיר אבל הוא לא הסכים כמובן.
    ירדנו מהרכב והגענו למלון ב12 בלילה, שוקיסטיות לגמרי מחוויות היום וגמורות מעייפות.
    למחרת קמנו מאוחר לארוחת בוהורים בחומוס של אלישע האהוב עלינו, סידורי כביסה, וגם פינקנו את עצמנו בקינוח שמפחיד את השועלים בדיינר כדי לבזבז קצת את הפזו שנשארו לנו.
    לסיכום פיליפינים
    האנשים בפיליפינים ממש נחמדים! באמת פגשנו פה אנשים מדהימים וזה המדינה שבה הצלחנו לייצר הכי הרבה תקשורת טובה ואיכותית עם המקומיים.
    האוכל ברמה נמוכה ביותר והתחבורה משכמה ומטה בלשון המעטה.. אבל באמת שזה שווה את הכל, נהננו פה בטירוף וזה היה החודש שעבר לנו הכי מהר בכל הטיול.
    זה פעם ראשונה שאני עוזבת מדינה ואני לא מרגישה שמיציתי אותה לגמרי, ואולי יש לי אפילו למה לחזור.
    אז פיליפינים יקרה, אולי נתראה שוב מי יודע
    אינגט!
    Read more

    Kineret Nadel

    כל הכבוד לכן חוויה מטורפת

    Neta Nadel

    וואו נשמע מדהים וחוויתי ברמות

    Neta Nadel

    הזדמנות מטורפת

    רעיה וולקן

    וואוו, כל הכבוד

     
  • Day174

    רואודטריפינג פלאוון - הסוף

    June 3 on the Philippines ⋅ ⛅ 32 °C

    Day 5 - Taytay
    הפיליפינים עושה לנו את הפרידה קשה במיוחד, והיום האחרון שלנו פה באיים היה באמת מעבר לכל דימיון. יצאנו מסאן ויסנטה, נסיעה של שעתיים וחצי בערך, חלקה בדרך עפר שקצת הלחיצה אותנו שנדפוק את האוטו אבל של הנהגת ג׳יפים שלנו עשתה את תפקידה על הצד הטוב ביותר וצלחנו את הנמשימה. לבסוף הגענו לאיזה כפר קטן ומהמם ממש מעל הלונג ביצ׳. חנינו את האוטו, כמובן שקיבלנו מיליון פרצופים בוהים מהמקומיים שהופתעו לראות פה תיירות זרות, אבל זה לא הפריע לנו והלכנו לראות את החוף, ילדים משכשכים במים ואנשי הכפר עובדים בסירות. מדהים לראות כמה הם ממש ״חיים את הים״. משם עלינו לנקודת תצפית, השמש קפחה ממש והיה חום לא נורמלי אז קנינו שקית קרח כמו שרוג׳ר לימד אותנו ושיחקנו איתה כדי שתקרר אותנו קצת בדרך למעלה. כשהגענו לתצפית ראינו נוף מטורף מלא בירוק ושמיים בהירים וים בצבעים מטורפים עם רקע של מלא איים קטנים ברקע כמובן. זה באמת היה נוף חלומי שאין דברים כאלה ואחרי שהתפעלנו ממנו דקות ארוכות תפסנו טרמפ למטה עם שני פיליפינים שבאו לטייל פה גם, וכך גם לראשונה סימנו וי גם על לתפוס טרמפ בפיליפינים. מרגש.
    חזרנו לרכב והתחלנו לנסוע לכיון טאיטאי. במהלך הנסיעה נתקלנו בדרך עפר שלא איפשרה לנו לנסוע בה אז עשינו אחורה פנה והתחלנו לנסוע חזרה לדרך עקיפה שיש בה רק כבישים סלולים. הדבר גרם לנו לעיכוב של כמה שעות שאולי גם הובילו לזה שלא הספקנו להגיע לסאַדר ביצ׳ אבל אין דבר זכינו בארוחת בוקר נדירה עם נוף קסום בריזורט של הטרטל ביצ׳ שעברנו לידו אתמול.
    אחרי ששבענו המשכנו בנסיעה, שוב ירד גשם זלעפות לזמן קצר ואז הפסיק, מדינה טרופית בהחלט מדובר בגשם מקומי בלבד ואפשר לראות מתי ירד גשם כשאנחנו נוסעות מתחת לענן אפור ומתי הולך להתבהר.
    הגענו לטאיטאי. עיירה יחסית גדולה, חמודה ממש, שיושבת בתוך מפרץ מהמם ובאמצע המפרץ יש מבצר/מנזר מתקופת השלטון הספרדי. התמקמנו בהוסטל והלכנו למבצר. הוא באמת היה יפה בטירוף המים השקופים מתחת מתנפצים על החומה ונוף יפה יפה . התמקמנו מול הנוף, בהיתי בו בלי סוף מנסה לקלוט ולספוג כל רגע אחרון שיש לי פה. התחלנו סבב טלפונים כיאה ליום השישי. ראשון התקשרתי לאבוש להראות לו את המבצר שאנחנו נמצאות בו עכשיו, הוא לא ענה אז המשכתי בסבב ואחרי שיחה אחת נגמרה לי הסוללה. חזרנו לחדר למקלוחי ומשם למסעדה מכובדת שיושבת בצלע ההר עם נוף לשקיעה שחתמה לנו את היום בצורה פשוט מושלמת.

    Day 6 - Puerto Princesa
    ביום האחרון קמנו מוקדם ונסענו 5 שעות חזרה עד לפורטו. כמובן שכדי שלא ישעמם לנו היינו חייבות להוסיף פן של מתח ליום ונסענו איזה 20 דקות על אדים של דלק עד שהגענו לתחנת דלק הקרובה אלינו. הכל בגלל שאני התקמצתי למלא בתחנה הקודמת שהייתה וחשבתי שזה יספיק. אופסי
    הייתה עוד עצירה אחרונה ברוחס לקפה הקבוע , לפני שחזרנו לסוכנות רכב עשינו סיבוב בעיר ומצאנו לנו הוסטל כדי לא לעשות את הסיבוב הזה בחום עם התיקים. הגענו עם הרכב לסוכנות קצת בחשש, כי תמיד זה מלחיץ להחזיר רכב מהשכרה. בעל הרכב אפילו לא הסתכל עליו רק לקח את המפתח והכל עבר בשלום. חגגנו בחומוס פלאפל נפלנו לשנצ ונשאר רק קצת בירוקרטיות לקראת הטיסות הבאות
    היה נהדר!
    נהננו מאוד ואין ספק שזאת הייתה דרך מצויינת לסכם את הטיול שלנו בפיליפינים! 🙃
    Read more

Join us:

FindPenguins for iOSFindPenguins for Android