קמבודיה התחלנו - הדרך לבנלונג

קמתי מוקדם בבוקר וירדתי לעשות צ’ק אווט. לא היה אף אחד בקבלה חוץ מעובד אחד שישן על השולחן ביליארד. באתי להשאיר את המפתח של הלוקר בדלפק ופשוט ללכת כי לא רציתי להעיר אותו אבל שניה לפני שהלכתי הוא התעורר אז נתתי לו את המפתח והלכתי לכיוון הסוכנות נסיעות משהו כמו 15 דק הליכה. בדרך ראיתי את כל הדוכנים נפתחים ואנשי העיר מתכוננים לעוד יום חדש. הגעתי בשעה 7:20 לתחנה אפילו הקדמתי ב10 דקות מהשעה שנקבעה. ישבתי וחיכיתי כמה דקות בסוכנות עד שפתאום בא נהג תוק תוק לקחת אותי לואן. הייתי היחידה על התוק תוק אז לא הבנתי למה אתמול כששאלתי את הבחור שמכר לי את הכרטיס הוא לא הסכים שהתוק תוק יאסוף אותי מההוסטל… זה יכל לחסוך לי את ההליכה בבוקר… אבל לא משנה.
הגעתי לואן העמסתי את התיק וראיתי שאני בינתים היחידה שם. חיכיתי וחיכיתי ועברה כבר כמעט שעה ועדין אין אף אחד ולא יוצאים לדרך. השעה הייתה כבר 8:40 ואמרו לי להיות ב7:30 בסוכנות! הלכתי לנהג לשאול אותו מה הלוז והוא אמר שמחכים לעוד 4 נוסעים ונצא בשעה 10. מרגיז ממש אבל אין לי ברירה. הוצאתי 2 פרוסות לחם וחמאת בוטנים ואכלתי לי בהנאה רבה. האמת שזה היה רעיון של אורי לקנות אתמול את החמאת בוטנים וזה רעיון מעולה לא יודעת איך לא חשבתי על זה קודם פשוט להחזיק בתיק צנצנת חמאת בוטנים וכל פעם לקנות לחם או משהו זה הרבה יותר חסכוני וגם סוגר את הפינה אם רעבים פתאום ואין איפה לקנות משהו נורמלי. קיצר בסוף בשעה 9:20 יצאנו לדרך עם איזה 8 נוסעים בואן והרבה סחורה. זה בכלל לא מה שהנהג אמר לי שיקרה אבל לא משנה. החלק הראשון של הנסיעה עבר ממש בסבבה הסתכלתי על הנוף ראיתי הרבה שדות ופרחי לוטוס ונהרות וקצת אוירה כפרית של עולם שלישי עם כבישי אפר מתפרקים וגם ישנתי לסירוגין כי הייתי עייפה ממש. הייתה עצירת אוכל ושירותים וכשחיכינו לעלות לואן בסוף העצירה דיברתי קצת עם מקומי מבנלונג (המקום שאנחנו נוסעים אליו) שידע אנגלית טוב כי הוא עובד כאסיסטנט בבית חולים והוא היה ממש נחמד. בדרך המשכתי להסתכל מהחלון וראיתי עוד מלא שדות ואת הבתים שלהם שחלקם בנויים מבטון וחלקם בתי קש ועץ. מדי פעם ראיתי גם בשטחים החקלאיים ערימות ענפים מסודרות לחצובות גדולות לא ברור אם זה הכנות לקראת עונת השריפות או לצורך אחר. בהמשך הנסיעה הצטרפו עוד ועוד נוסעים ועוד ועוד סחורות. היו איזה מיליון עצירות גם סתם לשירותים וגם לצורך איסופים והורדות. בזמן הנסיעה היו על המיניבוס 18 נוסעים כולל הנהג. כשמספר המקומית במיניבוס הקטן הזה הוא רק 12 בסך הכל. אכן היה צפוף וחם ומזיע מאוד. שמעתי מוזיקה והנסיעה עברה מהר חוץ מהשעתים האחרונות שכבר התארך והתארך ונכנסנו לחושך. הייתי בטוחה שאת השקיעה אני אראה מהערסל במרפסת של ההוסטל אבל גיליתי שלא והנסיעה הייתה הרבה יותר ארוכה ממה שחשבתי.
כשהגענו המקומי שדיברתי איתו שאל אותי איפה אני ישנה היום ואיך אני מגיעה לשם. אמרתי לו את המקום ושחשבתי ללכת ברגל מאיפה שמורידים אותנו או לקחת תוק תוק. הוא היה ממש מקסים והזמין לשתינו תוק תוק ואז נסענו ביחד עד להוסטל. הוא נשאר שם לוודא שבאמת הגעתי למקום הנכון והכל בסדר וגם אמר שהתשלום לנהג עליו. הודיתי לו ונפרדנו לשלום לא לפני שהחלפנו טלפונים.
איך שנכנסתי להוסטל ראיתי מלא צעירים יושבים בשולחנות במרפסת וישר זיהיתי את תומר המלך. הוא ישראלי שמטייל כבר כמה חודשים לבד ועלמה ואני פגשנו אותו בבנגקוק פעם. לידו היה עוד ישראלי, אורי ויצמן השם והאגדה. הם ישבו שם עם 2 צרפתים צעירים בערך בגיל שלנו והייתה אוירה ממש כיפית וטובה. הצטרפתי אליהם אכלנו ביחד ארוחת ערב מההוסטל קצת בירות והלכנו לישון במיטה שלי עם הכילה אחרי מקלחת טובה. במהלך השיחה איתם כבר הספקתי לקבל מתומר ואורי את כל ההמלצות על האיזור ולסגור את הטיול של ה3 ימים בג’ונגל עם החבורת צרפתים וגם לשמוע כמה אגדות וסיפורים על האיזור מפוטי בעל ההוסטל החמודי, ככה שהיה ממש יעיל ויש לי מלא תכניות אז אני לגמרי שמחה ומרוצה שהגעתי לכאן ונראה שהולך להיות פה מדהיםRead more