הבריחה לפוקרה

לאחר נסיעה באוטובוס ׳דלוקס׳ לתיירים שארכה כ-10 שעות במשך כל הלילה, הגענו לפוקרה. בדרך ישבתי ליד איזה בריטי שהגיע למסע רוחני ודיברנו כמה שעות, כשירדנו מהאוטובוס הוא חיבק אותי מכל הלב ושלח לי שלל איחולים לבביים. אוי פוקרה.
אני לא ממש יודע במה אני מאמין, אלוהים, בודהה, גלגול נשמות, או מפץ הגדול, אבל אין לי איך להסביר את זה מלבד להגיד שפוקרה הייתה טעונה כלכך אחרת אנרגטית מקטמנדו.
הגעתי בחמש בבוקר כשהגוף מותש, והרגשתי שאני נושם לרווחה. מצאתי הכל יפה, והכל טעים, והכל נעים. כמו שגולדברג כותבת ׳ורחב בך השקט׳, הרגשתי ממש כך.
הגענו עוד בחשכה, עם עלות השחר למעשה, וחיפשנו איפה להניח את התיק הכבד וגם את עצמנו.
כולם אמרו לנו ללכת ל׳מקום של שלום׳ שם נמצא סאם שהוא בחור נפאלי שיודע ועוזר בכל במחירים לגיטימים לגמרי.
בהגיענו מצאנו את השער נעול.
סיטואציה משעשעת אך גם קצת מטרידה, מה נעשה עכשיו? חמש בבוקר ואנחנו תקועים עם תיקים על הגב באמצע פוקרה והנפאלים נוהגים להתניע רק ב9-10. היה שם איזה כפתור לצלצל בפעמון שהיה נראה שלא מחובר לשום חשמל ולא בדיוק פעיל, אבל יותר למען השעשוע לחצתי עליו, ואחרי שתי דקות הופיע מלאך נפאלי שקם משנתו רק כדי לפתוח לנו את השער. הוא פתח לנו את המשרד של סוכנות המטיילים ואמר לנו לנוח שם בינתיים.
התחיל להאיר והחלטנו שמוטב יהיה ללכת לחפש חדר, עברנו בכל מיני בתי מלון ושמענו הצעות מחיר וראינו את התמורה, בסוף מפה לאוזן שמענו על הוסטל שנקרא ׳יוניקורן׳, ובהחלט מצאנו חדר חביב לשים בו את הראש. הבנות הן דתיות ולכן התפצלנו- אני חדר לבדי והן יחד. וואלה אחלה.
אז לא לפני שאכלנו שקשוקה מוצלחת ביותר אצל סאם שהוא בחור נהדר ומקסים שעוד יחזור כמוטיב בפוקרה, הלכנו להתקלח ולישון.
טוק טוק טוק.
קמה דופקת לי על החלון של החדר בהוסטל. אני המסונוור, מביט בשעון, השעה 17.00 , ואני בא לפתוח את החלון לראות מה היא רוצה.
״תומר, אני יודעת שזה מעט מהיר ולא בדיוק מה שתכננו, אבל אני יוצאת מחר לאנפורנה. מה אתה אומר? זורם מחר אנאפורנה?״
בשיעור משחק בכיתה י׳ לימדה אותנו מורתי היקרה שבאימפרוביזציה, על מנת שזה יצליח ויהיה טוב, צריך תמיד להתחיל את המענה שלך לפרטנר ב״כן ו...״.
וכך עשיתי.
״כן, למה לא? החיים הם סרט״ עניתי לקמה מבעד לחלון לפני שבכלל ניקיתי את הלכלוכים מהעיניים.
הלכנו לסופרמרקט ולחנות מטיילים להשלים קניות ולהתארגן לקראת מחר.
רק בעיה אחת העיבה על הרעיון.
יש לי חבר, או ידיד, או מכר, לא בדיוק ברור שאנחנו מכירים מכמה מסגרות, מהצבא ממש מעט, ממד״א גם מעט, אבל הוא בחור שהתחבב עלי מהפעם הראשונה, ויש בינינו שיח טוב, ודיברנו בארץ שנתראה בנפאל, וגם נעשה את האנאפורנה יחד.
הוא כבר היה בנפאל במסע שלו לפני, כעת הוא בצ׳יטואן- הספארי הנפאלי, והרגשתי שלצאת בלעדיו יכול להיות קצת לא פייר.
מהסופרמרקט התקשרתי אליו מליון פעם עד שענה. אמרתי לו שהייתי רוצה לצאת מחר לאנאפורנה, וניסיתי להבין אם הוא יוכל להצטרף.
הוא במרחק כמה שעות טובות של נסיעה ממני, באותו יום כבר אין דרך להגיע, ולמחרת עלינו לצאת ב6 בבוקר בערך.
קבענו שהוא יעלה על האוטובוס הראשון, ואז נסע אני והוא את ה8-9 שעות האלה יחד לנקודה הראשונה ושם ניפגש עם שאר הקבוצה.

לאחר יום ארגונים מתיש, בשעה מאוחרת (בערך 21.00) קמה ואנוכי החלטנו ללכת לאכול במסעדה הכי מומלצת באזור, ה׳ליטל ווינדוז׳ (החלונות הקטנים), הגענו למסעדה, הזמנו כמה מנות ו-וואו. אמאל׳ה. איזה כיף! איזה טעים! איזה טעות נהדרת לאכול כלכך הרבה בשעה כלכך מאוחרת!
סיימנו את האוכל וחזרנו להוסטל. קמה ואני ארזנו תיק אחד גדול משותף לטרק כדי לא לסחוב שניים, אז צמצמנו יחד את כל הבגדים והכנו את המוצילה לטיול.
נפרדנו בחיבוק, כי ידענו שכנראה ניפגש להבא רק למחרת אחרה״צ אם הכל יילך כמתוכנן. היא הלכה לישון ואני החלטתי להיות הרפתקן ולצאת לבירה עם בחור בריטי נחמד שהכרתי (לא ההוא מהנסיעה). שמו פאט. נפגשנו בבר ושתינו יחד 3 ליטר בירה נפאלית ממש מוצלחת למען האמת. אין לה את הטעם הבעייתי הזה שיש בבירות- הטעם של הבירה.
הייתה שיחה מעניינת וקולחת, דיברנו על הרבה דברים. הוא הגיע הנה לשנה של התנדבות לקראת לימודי הקולג׳, הוא הולך ללמוד יחסים בינלאומיים ופוליטיקה, משהו כזה. דיברנו גם על זה שהוא פציביסט ואני חייל משוחרר ועוד כל מיני.
היה לנו וויכוח שחזר על עצמו ולא הגיע לפתרון- איזו ארוחת בוקר יותר מוצלחת? אנגלית או ישראלית?
לעניות דעתי לאנגלים האלה יש הרבה מה ללמוד מאיתנו בהיבט הזה.
הלכתי לישון בציפיה להתחיל מחר את הטרק-
הנחתי שלהימצא במקומות כה יפים ומיוחדים תרבותית, בשקט, יעשה סיפתח ראוי למסע שלי.Read more