השלכת פורחת או מדממת?

תקופה ארוכה שלא כתבתי. זה התחיל כשאיבדתי את הטלפון שלי והמשיך עם פרוץ המלחמה, לכתוב על הטיולים המדהימים שעשיתי הרגיש לי פשוט לא רלוונטי ולא חשוב לנוכח הזוועות שמתרחשות בארץ.
חוסר הוודאות לגבי רמת האובדן צרבה לי בכל העצמות. תחושת חוסר אונים אמיתית. כשהתחלתי להבין את סדר הגודל, הנתונים לא התעכלו לי בבטן. הגוף והנפש שומרים מרחק זה מזה, הסתובבתי עם ערפול בראש אבל הצלחתי לישון בלילה.
ביום שיש שעבר קמתי בבוקר להודעה מחברה הכי טובה שלי מהצבא. תאיר, חברה שהייתה איתנו בטירונות נרצחה במסיבה. כשחושבים שסיוט לא יכול להיות גרוע מזה אז אפשר להוסיף שאחותה נרצחה יחד איתה. אני ותאיר חלקנו חדר במשך 5 חודשים. מאז דרכנו התפצלו ולא היינו ממש קרובות אבל טירונות זו חוויה כל כך קיצונית שמי שאיתך בעולם המקביל הזה נשאר צרוב בלב לכל החיים. ככה כל פעם שראיתי אותה היא ידעה לצחוק בדיוק על הדברים הנכונים, לקרוא לי קלמזי ולהגיד כמה היא מתגעגעת. עכשיו אני מתגעגעת. ראיתי אותה פעם אחרונה לפני חצי שנה במילואים. מי היה מאמין שככה זה נגמר.
תאיר והודיה דויד, יהי זכרכן ברוך.
כשקיבלתי את ההודעה, יצאתי לפארק שצמוד לדירה שלי כדי לנשום אוויר. חמש דקות הליכה לתוך יער גשם סבוך. בכניסה ליער נתקלתי בעץ עבות עצום שנפל כנראה באחד הסופות.
הגזע שכב על הרצפה וכל שורשיו תלויים באוויר. נזכרתי בתאיר.
המשכתי ללכת ומסביבי השלכת בשיאה והעצים מדממים. נזכרתי בתאיר.
ככב זה כשהלב כואב גם העניים רואות פצעים בטבע.
יום שישי שעבר הזכיר לי עד כמה חשובה קהילה יהודית תומכת מסביבי. בצהריים המרכז היהודי "הלל" אירח טקס לזכר הנרצחים. החדר היה עמוס באנשים שבאו להביע את עומק העצב החדר היה מל ביהודים, אב גם קנדים נוצרים, גרמנים ואסיתייתים. כולם באו להביע את הזעזוע העמוק מהפשעים הברוטלים שביצע חמאס.
אני באמת מרגישה שהלל נותנים לי כאן בית חם בוונקובר הגשומה. המנהלות מקסימות, זוכרות את השמות של כולנו ונותנות חיבוק בכל פעם שאני נכנסת . יש בהלל אווירה של בית ואני עכשיו יותר מתמיד מרגישה אסירת תודה שהם שם.
חזרתי הביתה לנוח והתחלתי לראות Downton abbey. סדרה שמאפשרת לי קצת אסקפיזם. בארץ אני לא מרשה לעצמי להתחיל סדרות טלוויזיה. אבל ברגעים כאלה אני מרגישה שצריך להתעסק בבעיות הכי מטומטמות עם התייחסות הכי רצינית שאפשר. יש לי כבר דעות על כל השחקנים ואני כבר בעונה השנייה, (לכל מי שתהה למה אני לא רואה סדרות יותר.) בעצם פרק ביום לא הרג אף אחד. ממליצה לכולם.
יש לי הגבלת מילים אז מחר אכתוב על השבוע האחרון וכל מאמצי ההסברה שלקחתי בהם חלק השבוע, קורים לי כאן גם דברים חיובים, חברים טובים הרבה בישולים ורגעים של שמחה וכיף
שבת שלום לכולם, נעמה
בתמונה אני מימין נוי משמאל ותאיר מאחורנוRead more