ימים ראשונים בקטמנדו

הימים הראשונים בנפאל היו מלאים חוויות. נחתנו לתוך עיר סואנת ומלוכלכת. מלאה בצפירות, רכבים וחנויות וחסרת כל מדרכה או תחושת סדר.
היום הראשון התאפיין בשוק, החדר, הרחוב, המקלחת שנמצאת בתוך השירותים וחוסר המים החמים כמעט והאפילו על ההתרגשות הגדולה מהתממשות החלום להגיע לנפאל אך למזלנו נזכרנו שאנחנו ביחד ושמים חמים זה דבר מיותר ואפשר להסתדר עם הכל והחלטנו לתת לקטמנדו הזדמנות להראות לנו מה יש לה להציע לנו אחרי שינה.
קטמנדו גילתה לנו את הצד הרגוע שלה כשיצאנו מה אמל והלכנו ברגל למקדש הקופים, שם פגשנו מקומיים מקסימים וראינו את החיים הפשוטים והרגועים שהם מקיימים מעבר לתיירות השוקקת בתאמל. כמובן שהקופים הרבים והחמודים שמצאו במקדש את ביתם שימחו רבות את תמיר והפחידו מעט את יעל. אך לחלוטין היו שווים את
המדרגות וההתחמקות מהרוכלים וחסרי הבית הרבים שדרים בעלייה.
ביום השלישי שלנו בה ראינו את קטמנדו חוגגת, ההולי הגיעה ואיתו המולה בצורה חדשה מלאה בצבעים ושרים חיוכים וברכות ״האפי הולי״ מתעופפות לכל עבר. פגשנו את עילצו וחברתו איילת האהובים ביותר בשמחה גדולה והתרגשות ויצאנו איתם משוחים בשמן קוקוס ובגדים לבנים להתמלא בצבעים ולהיספג באווירת העיר.
כמובן שבכל יום יצא לנו לטעום יותר מהמטבח הנפאלי המתובל. המלכים של המטבח הנפאלי הם-
מו: מו- כיסונים ממולאים בירקות ורוטב חרפרף שבאים במגוון בישולים- מאודים, ברוטב צילי, חצי מטוגנים. שהפכו להיות מנה מרכזית בכל ארוחה, ב5 שקלים 10 כיסונים.
דאל באט- מנה עם ניחוחות הודים וגאווה נפאלית. אורז עם מרק עדשים, שעועית , ירקות , סוג של טורטייה קריספית עם הל ומעיין יוגורט מוזר. מה שנהדר בה זה שהיא משתנה בכל מקום שאוכלים אותה
וצ׳אומאיין- נודלס עם ירקות ומעיין רוטב מלוח מוזר, תמיר אוהב מאד ואף התמכר יעל קצת פחות בקטעRead more