פרח נובל צונח ומתפרק אל האדמה ממנה פרח

המרפסת נשמעת נהדר בדרך כלל, בשעת ערב בסוף חודש ספטמבר. הרוח מלטפת והשקט עוטף. הערב אבא שלי מקשיב לחדשות בסלון בווליום גבוה שמגיע עד אלי.
כנראה בזכות החלונות הפתוחים, בשורה על בואו של הסתיו.

פעם ראשונה שאני כותבת כאן, התמונה הייתה ידועה מראש והכותרת בפשטות נכתבה כאילו הייתה גם היא ידועה בראש. בכל אופן, אני לא יודעת איך לעשות את זה- לכתוב בידיעה שיקראו, אמנם אני המחליטה ויודעת על כל אך אולי לא זוהיא הבעיה.

לרגע כבו החדשות בדיוק כשהדלקתי סיגריה

את גיל 28 פתחתי עם כוונה להרגיש את אמא שלי
אמנם את אינך אך אני, הינני. שחר שלך.

אני רוצה להדליק אותה בחיים שלי
שתהיה להבה יפה שתאיר
ותרוץ אל עבר שריפה גדולה כואבת
פחם אפרורי וכבוי. שינבול ויתפרק אל האדמה
אחפש בדרכים ובאלפי הפינות למצוא אותך איתי בתוכי.

בתמונה ניתן לראות כף רגל, המרחיקה ממנה ככל האפשר עוד לאחוז. בתיק
בעת נסיעה באוטובוס באחד מימי שלישי של ספטמבר בעודי מתארחת לילה בתל אביבLæs mere