הכוכבים של שחר

בחושך, מהחלון של הרכבת רואים רק נקודות אור מתאורת הכביש והרחוב. הספסלים הכחולים בוהקים באור הלבן שמסנוור את העיניים ומקשה עלי במיוחד להפנות את המבט פנימה. אביתר בנאי באוזניות עוזר לי.
״הנצח הזה הוא חולף..״ הנצח שבו אמא אינה
לא יחלוף. עוד מסתובבת בי ההבנה שאולי לא הגיעה העת לכאוב ללא האמונה ובעקבותיה השאלה מדוע והאם עלי לפגוש בו בלי שאני מחזיקה בה
ובעצם זו היא שמחזיקה אותי. האמונה.
האומנות מתקיימת כטבעה ואני בתשומת לב על אותנטיות, בדגש על להרגיש ולפעול מהרגש והדחף.
מעגל התמיכה המטולטל שלי מבקש לנוח מכל הסיבובים, בסחרור הזה דווקא קשה לי לראות את הכוכבים. הבית שלי מחכה לי ומחכה גם לךLeer más