מילים מדברות מילים (עם)

אני מתבוננת על מחר, לא על השבת שמגיעה אחרי שישי אלא אל היום בו אחזור לעבוד
יש רגעים שאני רואה את הערך בבחירה זו
ויש רגעים שלא רואה את עצמי בוחרת ״לחזור״
מתוך ההבנה שלעולם לא ״אחזור יותר״
אך זו רק הבנה
כמו שתיתי כתב; זה עוד לא געגוע, זה נע בין עצב לריקנות. לאורך רגעי השבר והטראומה, טרגדיות החיים שפקדו את סביבתי ונגעו בי בעוצמות משתנות
התעניינתי לדעת מה מרגישים? איך ממשיכים?
אני מתחילה להרגיש
בנוגע לאיך ממשיכים
זה קורה לבד
הירח מופיע בשמים כחולים, ואז שוקעת השמש
ורואים כוכבים.
(22/12/2023, 16:23)

(3/2/2025, 07:41)
כבר הבנתי(הרגשתי וראיתי וחוויתי ונכוויתי)
שאיני חוזרת לשום מקום
עם הנחת המציאות החדשה, רוצה להביט קדימה.
להצליח לאסוף ולעטוף את הכאב כשמגיע וגם את השמחה, בעיקר את השמחה הפשוטה.
עוד שואלת מה אני מרגישה.
בנוגע לאיך ממשיכה-
״ הירח מופיע בשמים כחולים, ואז שוקעת השמש
ורואים כוכבים.״ בדיוק כמוני
פעם מאירה בלילה, ופעם נכבית
ועוד פעם מאירה
ועוד פעם לילה

https://open.spotify.com/track/0sH3FnGvkT3kf5fu…Weiterlesen