- Show trip
- Add to bucket listRemove from bucket list
- Share
- Feb 10, 2024, 9:52am
- ☀️ 28 °C
- Altitude: 9 m
MexicoYucatánKinchil20°54’49” N 89°57’15” W
סן כריסטובל, מסע ספיריטואלי
February 10 in Mexico ⋅ ☀️ 28 °C
שבוע עמוס בטקסים משונים, טבע מיוחד, שווקים אמנותיים, טקסטיל והיסטוריה .
אתחיל בכמה טקסים המשונים שהשתתפתי בהם
יום ראשון, הביקור בכנסייה של הכפר הקטן chamulla הייתה חוויתית וחד פעמית.
מדובר בהכלאה של הנצרות הקטולית והדתות המסורתיות והפגאניות של בני המקום. כשהספרדים חשפו את האוכלוססיה לדת "הנכונה" האנשים קיבלו את הנצרות, אבל פירשו אותה לאור האמונות המושרשות שלהם.
המבנה נראה כמו כנסייה מבחוץ אבל מבפנים אין שום קשר בין הרצפה המכוסה בעשבים, מאות נרות דולקים ומשפחות שמקיימות טקס אישי של הדלקת נרות, שתיית קולה והקרבת עופות חיות לכנסיות הקטוליות שאני מכירה.
הנרות מיועדים לברכות, הקולה נועד לניקוי פנימי והקרבת העופות מסמלת את השחרור מהשדים שהצטברו אצל המאמין.
שאלתם למה קוקה קולה? בשנות ה30, כשקוקה קולה נכנסה למקסיקו, אנשי השיווק הציגו את הקולה כמו תרופה. הקמפיין היה כל כך מוצלח, עד שהמאמינים בטוחים ששתיית המשקה השחור מייצרת גרפסים שעוזרים להם להוציא רעלים.
לדעתי, וגם לדעת המדע, התהליך הפוך, אבל האמונה פה חזקה יותר מתמיד. באופן מסורתי " ניקוי הרעלים" נעשה עם פוש pox משקה אלקוהולי עשוי מתירס בריכוז גבוה. הקולה כמובן הרבה יותר זול
מקסיקו היא כנראה אחת אם לא הצרכנית הגדולה ביותר של קוקה קולה.
לצערי, אסור היה לצלם, אז רק אשאיר אתכם עם הדמיון של כנסייה חשוכה, מוארת באלפי נרות, תרנגולות, משפחות שלמות חוצות דורות יושבות על הרצפה העשבית מסביב לנרות בקבוקי קוקה קולה, ותרנגולת מאולפת על הרצפה.
הטקס המעניין השני שהייתי בו היה טקס קקאו.
יום שישי בערב, לקחנו אני וחברה מההוסטל, אוטובוס לעיר קטנה סמוכה לסן כריסטובל. בכפר שנראה נטוש מבחוץ, הגענו לבית חמים ומלא חיים. הכרתי שם הרבה אנשים תיירים מקסיקנים וישראלים! אחד המארגנים היה ישראלי, ואחרי הטקס שהיה ארוך במיוחד, הוא ערך קבלת שבת מפוארת, עם ניגונים יהודיים, אוכל ישראלי, חלה מתוקה, פרשת השבוע וכל ההסברים.
טקס הקקאו היה חוויה בפני עצמה. הקהל ישב במעגל, מסביב למיצג יפיפה של תירס, פולי קקאו פסלי חיות וכלי נגינה.
הטקס שהתחיל באיחור של שעתיים היה עשיר בניגונים וצלילים לא מוכרים. האמיצים שביננו יכלו לנסות פראפה, סוג של הסנפת טבקו שממיסה את המוח. זה לא מסוכן, אמור לפקס את המחשבות.
לא נראה לי שאחזור על התענוג.
הקקאו, אליו הגענו בתשע בלילה, היה בלתי שתי מבחינתי. משקה קקאו בריכוז בלתי סביר. בין הפעמים האחדות שאני לא מסיימת את המנת שוקולד שלי.
הסופש הספיריטואלי שהתחיל עם טקס הקקאו, התפתח ביום שבת לטקס טמזקל.temazcal.
טמזכל זה סוג של טיפי עשוי מעץ, מכוסה היטב בסמיכות עבות. במרכז הטיפי אבנים לוהטות שרתחו במדורה כמה שעות לפני כן. מסביב לאבנים מתכנסים הרבה אנשים בצפיפות. מוביל הטקס סוגר את החלון, ככה שבפנים חושך מוחלט, מתחיל לשיר תוך שהוא שופך מים על האבנים החמות. האדים שמצטברים בטיפי ההדוק צורבים את העור וגורמים למשתתפים להזיע כמו שלא הזיעו לעולם.
בהתחלה חשבתי שאני אתעלף, מזל שאמרו לי להתכופף לרצפה עם החום בלתי נסבל. ככה שרדתי את השעה וחצי בתוך הכוך הרותח. בעיקרון, הטמזכל אמור לדמא חזרה לרחם של אמא. מה שבטוח זה שהתקפלתי כמו אובר בפנים.
הטקס מחולק לארבעה אחלקים, אחרי כל פרק פותחים את הדלת כדי לנוח. כשהדלת נפתחת ונכנס האור רואים את כולם נשכבים על הרצפה חצי מאולפים.
כל דלת מסמנת ברכה אחרת, למשפחה אהבה, מזון ועוד. לצערי הספרדית שלי לא הספיקה לקלוט הכל.
אם גרמתי למישהוא דאגה, לפרוטוקול זה טקס מאוד בטוח והלכתי לאנשים מאוד מקצועיים.
בכל מקרה, אני מקווה שבין כל ליטרי המים שהזעתי, הצלחתי להוציא קצת רעלים. כמה שהתקופה האחרונה מדהימה, הצטברו לי הרבה רעלים, במיוחד קשורים למדינה האהובה שלי....
סן כריסטובל הייתה חוויה עשירה לא רק ברוחניות, גם הרבה חוויות מטריאליות. אוכל טוב, קפה מצוין טבע מאלף.
יצאתי לקניון מטורף. כדור הארץ לא מפסיק להפתיע אותי. בקע עמוק בהר שיצר קניון מעל קילומטר גובה.
צלחנו את הנהר היפיפה שבאמצע הקניון עם ספינה קטנה. בשולי הנהר הצרים, ראינו לפחות 10 קרוקודילים, מתחרדלים להם בשמש. זו החיה הכי עצלנית שראיתי בחיי.
נוסף לקניון שהיה חוויה מדהימה, עשיתי טיול סוסים בין הכפרים הקטנים שמסביב לסן כריסטובל. לסוס שלי קראו קנלה (קינמון בספרדית) . אני מקוה שנהינו חברות בזמן שישבתי לה על הגב.
במהלך השבוע, הצטרפה אליי וונדי, הספרית האישית שלי שנהינו חברות קרובות מאוד!
וונדי הייתה קצת כמו אחות גדולה בשבןע וחצי האחרון, עשינו כמעט הכל ביחד במהלך השבוע. סיור מרתק של free walking tour שם עשינו טעינות של פוש pox, למדנו הרבה על ההיסטוריה והתרבות של סן כריסטובל ועל תנועת הצפטיסטס zappatistas. צפאטה, היה גנרל במהפכה המקסיקנית בתחילת המאה ה20, ובסוף המאה על שמו קמה תנועה של קבוצת האתניות המקומיות של צ'יאפס ( השם של חבל הארץ בו אני נמצאת) התנועה הזו התחמשה ופתחה במלחמה, כן מלחמה צבא והכל כנגד ממשלת מקסיקו.
סוג של מלחמת אזרחים בין השבטים המקומיים לבין ממשלת מקסיקו המייצגת ברוב מוחלט עדיין את הספרדים שכבשו את מקסיקו כמה מאות לפני כן. הפצעים לעולם לא נסגרו, אלא רק הולכים ומעמיקים. אנשי השבטים לא נהנים מגישה למים נקיים, עובדים כמו עבדים וחיים בעוני, ולא מקבלים גישה לתרופות הולמות.
הכי מעניין היה בעיניי שצפטיסטס הייתה תנועה שהכוח המרכזי בה היה נשים.
פשוט נמאס להן להוליד ילדים שימותו ממחלות פשוטות.
מעבר לכל הדיכאון והקושי שמתחבא מאחורי העיר היפה סן כריסטובל, בכוך התיירותי שלי, ההוסטל שבו גרתי היה כמו אישל שפיות . הוא גם נקרא la isla.
בהוסטל המתוק, היו שיעורי בחינם 4 פעמים בשבוע, בשבוע שהייתי שם הלכתי כמעט לכל השיעורים. קצת להתחבר לגוף ולהירגע מכל הריגושים שכלולים בטיול הארוך שלי. הכרתי המון אנשים טובים בהוסטל שהצטרפו להמון חוויות שסיפרתי עליהם והאווירה הייתה מקסימה.
סן כריסטובל הייתה טובה אליי
אחרי שמונה ימים מלאים נסעתי לפלנקה. אכתוב עליה בהזדמנות הקרובה
שולחת לכולם נשיקות וגעגועים 😘Read more
