נזכרתי בדרך ההגעה להתחלה

במהלך ההליכה היום נזכרתי בהגעה להתחלה. בהכנה בישראל לקנות את כרטיסי הטיסה, לתכנן ולארוז, ובמסע המקדים רק כדי להגיע לנקודת ההתחלה של ההליכה בסן-ז׳אן.
בשביל ישראל לא הרגשתי שאני מרחיק לכת באמת. תיכננתי לא לעזוב לחלוטין את הסביבה שלי, למשל עבדתי בבחירות בזכרון ופגשתי חברים ומשפחה.
לעומת זאת כאן בכל זאת מדובר במסע מחוץ לישראל, ובמרחק של 4-5 שעות טיסה, ועוד יום (או לילה) של נסיעות רק כדי להגיע לאן שצריך.
הייתה לי איזושהי רתיעה מובנית מהסיפור הזה, ואכן ההחלטה באמת לצאת לכאן לא הייתה פשוטה. עדות לכך היא ההתמהמהות בהזמנת כרטיסי הטיסה, אם כי היו לזה גם סיבות אחרות כמו מחשבות לגבי פסח.
אני חושב שהצלחתי להתחיל את המסע הזה באמצעות יצירת איזושהי אינרציה מלאכותית שתעודד אותי להניע את זה ולגרום לזה לקרות. עד תחילת ההליכה בעלייה ביום הראשון הייתי צריך את ה״מגנט״ הזה שכל פעם ימשוך אותי עוד ועוד לשם, ומהרגע שהתחלתי כבר זה מתחיל לזרום, ונכנסים לזה בעקבות ההיכרות עם הצליינים האחרים.
הרי כשאני חושב על זה, זה די מטורף להיות פה, בארץ זרה ובחברת זרים גמורים. לא להאמין שלא דיברתי עברית כבר שבוע ימים, ואין דרך קלה להגיע הביתה. מדהים.Read more