חוויה מוכרת של חוף בשקיעה

הגעתי לחוף המומלץ לשקיעה, והוא בהחלט עמד בציפיות.

אצלנו בבית השמש שוקעת במערב ושם הים התיכון. כך שחוויית השקיעה מול הים היא מראה די מוכר וכמעט יומיומי.
כאן לא ממש ראינו הרבה את השקיעה כי הנוף מסביב לא בהכרח מאפשר את זה בצורה טובה. בתת-מודע אני חושב שתפסתי את זה, ופתאום להיות כאן ב-Praia do Mar de Fóra זו הייתה חווייה נפלאה.

החוף הזה מקסים, גם בגלל הקירבה לעיר, גם כי השקיעה ממנו הייתה באמת יפה ובזווית מעולה למרות העננות, וגם כי אין בחוף הזה כלום. אין בו שום בוטקה או בית קפה או כל דבר מסחרי אחר. מה שכן יש כאן זו תחושת שלווה ונתק, בחוף שאינו גדול — הרבה יותר קטן מפּרסוֹניסי או בּצת, ובכל זאת איכשהו נזכרתי בהם. בטח בקיץ טמפרטורת המים נעימה יותר, אבל אז גם יש יותר תיירות.

הייתה לי מעט סוללה בטלפון, אבל הבאתי את התיק הקטן שלי ופתאום נזכרתי שהבאתי גם את הקינדל איתי. אז באורח לא אופייני לטיול הזה, פשוט הוצאתי אותו והתחלתי לקרוא את הספר A People’s History of the United States שהומלץ מתישהו ע״י שיר ראובן ודור סער-מן מ״ההסכת שאין לומר את שמו״, שהורדתי קודם לכן לקינדל וגם כספר שמע בטלפון.
זה קצת מבהיל להתחיל את הקריאה שלו דווקא כאן, כי הוא מתחיל מגילוי אמריקה ע״י קולומבוס ב-1492 שנשלח מטעם ספרד שבה אני כעת, ומספר על הזוועות שנעשו שם לילידים. הספר גם מזכיר שהנצרות הייתה חשובים להם מאוד — ועוד אני יהודי שהשתתף במסע צליינות קתולי!
ועכשיו כשאני חושב על זה, התחלתי לקרוא מהנקודה שנחשבה לסוף העולם עד לאותו הגילוי! זה ספר שבלי קשר. לנסיבות נראה ממש מעולה. בדר״כ ספרי היסטוריה אינם כוס התה שלי, אבל אני שמח שבחרתי בו.

לשמחתי הרבה, הצטרפו גם פיליפה וגם מי שהיו בעיירה מחבורת ה-mixed bag: טוביאס, אויגן וססיליה. דיברנו וגם פשוט ישבנו ביחד. כפי שניתן לראות בתמונות, היה קרBaca lagi