Bye to Nepal! 🇳🇵

אחרי הנסיעה הארוכה מפוקארה הגענו ב05:00 לקטמנדו ירדנו בקצה העיר ולקחנו מונית להוסטל יוג הפופולרי ששהיתי בו גם בפעם הקודמת.

קיבלנו חדר פרטי ב1500 רופי ללילה שהיה יחסית נקי וכולל מקלחת ושירותים.
הגענו לפה בחששות שאולי מילאנו את הויזה להודו מאוחר מידי, ושהיא לא תאושר לנו פתאום או נקבל אותה ממש ברגע האחרון. אבל תוך 14 שעות מייל הגיע עם ויזה מאושרת וישתבח שמו של מי שבנה אותה.

אחרי שינה עד 13 יוצא שוב לטייל ברחובות ומבין שהחוויה שונה כאשר אתה כבר מרגיש מנוסה ובטוח להסתובב ברחובות. פתאום כל אדם שבא ומציע לך סמים הוא אדם שכיף לצחוק איתו, כל מוכר חלילים הוא החבר שלך, ואתה משוחרר ובעל הבית.
הולכים אל המקומות המוכרים, הגג של היוג, קפה הימלאין, or2k, ועוד קצת מקומות חדשים שפספסנו ושמענו עליהם במהלך השהייה בנפאל,
מבלים אני תומר ופוני בקטמנדו מבזבזים את כספנו שנותר, נכנסים לחנות ספרים ענקית עם כמה קומות, הולכים לשוק מקומי עם בגדים של נפאלים ולא בגדים של תיירים. פוגשים אנשים שגם טסים איתנו להודו, איחודים מפתיעים ומרגשים עם של כרמל ועלמה בידיעה שהן בקטמנדו אבל במפתיע סתם ככה ברחוב. מוזר להגיד שכבר מתגעגע אליהן ולטייל איתן כי עברה שנייה וחצי. מגלה שעלמה טסה טיסה אחת לפנינו להודו וכנראה אפגוש אותה בהמשך הקרוב. כרמל ושל איתנו בטיסה ונפרד מהן בהודו בדרכן לפיליפינים.

חברו של תומר, עמית חנניה מצטרף אלינו לקטמנדו מהארץ והגיע לעשות את האוורסט, אחרי סיור קצר שעשינו לו נסענו כולנו למקדש הקופים.
מקדש הקופים! נסיעה קצרה במונית ומגיעים לעלייה של בין 300 ל400 מדרגות לא קשה מידי והסבל לא מורגש כי יש המון עצירות של צילומים.
פסלי בודההים/אלים הינדויים יפים, קופים קטנים וחמודים שגונבים מאנשים אוכל, קבוצות של צעירים שעושים כושר ורצים למעלה למטה במדרגות, נוף מטריף של כל קטמנדו, והמקדש עצמו בקצה המנהרה (המדרגות).
מגיעים לטופ, שם מחכה לנו אדון נכבד שיש אומר לנו - Pay.
לא יודע מי ולמה אבל ישראלים החליטו שלא בא להם לשלם כי אם מקומיים לא צריכים לשלם אז גם הישראלי גם לא צריך. ואנחנו כישראלים טובים אכן לא רוצים לשלם. מלחמת אגו ומסע שקרים מול הנציג שעומד עם מקל עבה ומאיים בטענות כי שילמו למטה וכנראה עקצו אותנו (שקר), היינו פה כבר הבוקר ומראים לו תמונות מגוגל מאפס (שקר), הוא עומד זקוף ומפציר כי ישראלים עם קקה ושצריך לעשות שלט - אין כניסה לישראלים.
אנחנו לא מתייאשים ופשוט מתיישבים לידו בספסל וצופים בנוף לקטמנדו, ובנתיים פוגשים את לאון בחור זקן בן 65 ישראלי שגר בתל אביב ומקשקשים, הוא מצטרף אלינו במסע האגו מול הנציג.
וואלה השתלם לנו והנציג ויתר ואמר לנו כנסו כנסו בפרצוף נואש (פשוט הוא רצה כבר ללכת הביתה).
נוף מהממם ומקדש מרשים, קופים מקפצים ומלא ריחות באוויר, כוס תה שחור מילדה חמודה ושקיעה במקום.
יורדים חזרה לקחת מונית לטאמל יחד עם לאון ואוכלים איתו ארוחת ערב במסעדה הודית.

עושים ארוחת פרידה מקטמנדו ומעמית בפיצה - Ice&Fire המומלצת ביותר, כמובן ששם פוגשים את כל הישראלים חברנו שכמו שאנחנו הגענו גם הם.

ערב סרט שלי ושל תומר, צופים בסרט נודל. סרט ישראלי ישן ומומלץ. מביא אותנו להירדם מאוחר ובכך קמים בבהלה ביום הטיסה. 12 בצהריים והטיסה ב16:45.
רצים לקפה, מעבר מהיר בסוכנות שלום להגיד להתראות ותודה על הכל, אריזה מהירה של התיקים ולוקחים מונית לשדה יחד עם פוני ויואב שאני והוא מסתבר עשינו קורס מכים יחדיו.
מגיעים לשדה שלעומת הכניסה לנפאל, תהליך היציאה יותר מרשים וקפדני. אחרי 45 דקות כבר מגיעים לגייט, מבזבזים את כל הרופי הנפאלי שנותר על עוד קצת שוקולדים וקפה.
איחור קטן ביציאה אבל לבסוף ממריאים, מקבל מושבים בEmergency Exit יששש עוד מקום לרגלים, יואב במקרה קיבל מושב לידנו והוא עושה בעיות בטיסה - לא מבין את הליידי שמסבירה לנו את הפעולות ביצוע בעת התרסקות, מזמין מלא אוכל מההעגלה ומגלה שאין לו כסף והכרטיס שלו לא עובר גם. אבל אחלה יואב.
טיסה קצרצרה של 01:45 ואנחנו נוחתים בניו דלהי. 👏🏻👏🏻Read more