פיצה טראק במערב הפרוע

התחלנו את העבודה החדשה שלנו , הגענו לטאונסוויל לבית של אלברט ואישתו להעביר שם את הימים עד תחילת העבודה בית חמוד עם חדר ענקית ומלא כלבים חמודיםםם, פגשנו שם את דור וליאור ישראליות שבקרוב עוזבת את אוסטרליה ועבדות פה כבר חודש היה כיף לדבר עם ישראליות ובכללי לשמוע דוגרי על העבודה.
תוך יום יומים כבר יצאנו לשני אירועים הראשונים שלנו שנמצאים יותר אינלנד בעיירות באמצע שום מקום וגם יותר מדבר . כבר באירוע הראשון שעבדנו הבנו שמדובר בסרט, כולם לבושים בסגנון קאובוי , מדברים במבטא אוסטרלי כבד, תמיד עם בירה ביד ולאכול צ’יפס עם בשר בשמונה בבוקר זה לגיטימי לגמרי פה .
האירוע כלל תחרות מכשולים וקפיצות לסוסים, (לנו היה שורה ראשונה למגרש) תחרות מירוץ של חזירים, צפיה בגיזום כבשים ומכירת גורי כלבים בקיצור לא אירוע שראיתי עד היום ותרבות שונה לחלוטין גם מכל מה שחווינו מאוסטרליה עד היום . ודרך אגם חשוב לציין שאנחנו עובדים בפיצה טרק שמעליב אותי לקרוא לה פיצה כי זה בצק עם בסיס ברבקיו וארבע סוגי בשר אז זה לא בדיוק פיצה .
בתור חווית העבודה שלנו באירוע היה לנו קשוח זה לעבוד משמונה בבוקר עד תשע או שתיימעשרה בלילה בלי הפסקות מסודרות או ארוחות אז אתה מסיים גמור מאד אבל כן נהנו מכל המסביב והחוויה שראינו . הימים האלה גרמו לנו להרבה חשיבה והבנה שיש לנו המון צרכים ורצונות שלא מקבלים מענה מהמקום שאנחנו נמצאים בו ובכללי היינו כמה ימים עם השאלה של למה אנחנו פה ומה המטרה של כל הדבר הזה .
שהאירוע נגמר היה לנו שלושה ימים חופש שבהם החלטנו לקחת זמן לנוח ולחשוב מה אנחנו רוצים לעשות עם התחושות והמחשבות שלנו אז מצאנו ספוט לחנות את שוזי לקצת לרבוץ .Read more