Wat Pa Tam Wua

השעה 23:00 בלילה, אני שוכב על מיטת עץ במקדש נזירים מבודד.
זה הלילה האחרון שלי במקדש, ולמרות שהחוויה היתה קצרה הוצפו לפניי שני אתגרים: הניכור החברתי, והגעגוע הכואב הראשון הביתה.
אני אדם חם וחברתי, וכשהגעתי למקדש ציפיתי לפחות לסבירות פנים בפני שאר חברי המקדש לבושי הלבן.
הרצון להתבודד והניתוק מאוד הורגשו במקדש, וברגע שהבנתי שזה המצב, החלטתי על עצמי שזה הזמן להתכנס אל עצמי.
במקדש יש לוח זמנים מדוייק והייתי נוכח בו מתחילתו ועד סופו בכל שעות היום.
לא היה קל להשתלב במקדש, בלי לימוד של דברים בסיסיים, ובלי יותר מידי תוכן - פשוט מצטרפים ללוח הזמנים:
05:00 מתעוררים ומתרגלים מדיטציה בבונגלו
06:30 ״טקס הגשת האורז״ - מגישים אורז מהצלחת האישית ישירות לכד האורז של הנזירים.
07:00 ארוחת בוקר (היה תבשיל כרוב נדיר עם אורז)
08:00 מתחילים בשיעור מדיטציית בוקר.
10:30 מגישים אוכל לנזירים בעגלת ברזל מלאה סירים
11:00 ארוחת צהריים
12:45 שיעור עם הנזיר ומדיטציה (בד״כ מדיטציית הליכה)
16:00 תורמים לניקיון המנזר (במודעות)
17:00 זמן חופשי
18:00 תפילת ערב, שיעור עם הנזיר, ותרגול מדיטציה.
20:00 מדיטציה עצמאית/ זמן מנוחה/ זמן תה.
20:30 חובה להיות בתוך הבונגלו ומומלץ לתרגל מדיטציה עצמאית.

אז בו נתחיל מהדברים הבסיסיים שהתחדדו לי במנזר:
1. כל פעם לפני ארוחה, יש הגשה פיזית או סמלית של מזון לנזירים.
2. עובדה מוכרת שהנזירים הם טבעוניים.
3. יש דגש חשוב על להיות במודעות (mindfulness) והנכונות להיות נוכח באותו הרגע, בכאן ועכשו, בטוב וברע.

כשהגעתי למנזר התלבשתי בחליפה לבנה, החלטתי להתנתק בזמן הקצר הזה מהטלפון, ישנתי על מיטה שהיא בעצם פלטת עץ, הכרתי תל אביבית מתוקה שנמצאת כבר חצי שנה בתאילנד ולא רוצה לחזור,
והחלפתי בונגלו בעקבות עכביש שהופיע לי על הקיר.Read more