Siem Reap

אני בדרכי לסיאם ריפ, השעה 07:00 בבוקר.
אפילו שישנתי שלוש שעות אני כרגע לא מרגיש בעייפות שתבוא עליי אחר כך.
נהג הטוקטוק אוסף אותי וצרפתייה שבעקבותיה הזמנתי את הכרטיס ואנחנו נוסעים לסוכנות.
רוב האוכלוסייה משתמשת בסוכנויות תחבורה ברחוב מאשר התחבורה הציבורית.
האוטובוס היה מרווח וממוזג וכל הדרך ניסיתי לישון ללא הצלחה משום שהקמבודים לא שמעו על אוזניות במרחב ציבורי.
אנחנו מגיעים לסיאם ריפ בסביבות 16:30 ומשם נוסעים להוסטל ומתמקמים.
לא אכלתי כל היום ולמזלי זה לא התבטא בחולשה ואני הולך כמה ק״מ למרכז העיר.
סיאם ריפ בדיוק מחדשת את תשתיות הביוב והמדרכות שלה, וברגע שהתהלכתי בה הרגשתי הרבה יותר נינוח ובטוח מפנום פן.
אני אוכל נודלס שנראה בצורה שלו כמו נבטים ועובר בשדרת הPub street המוארת והאותנטית.
למחרת אני קם ב04:15 בבוקר כדי להגיע בזמן זריחה למקום המפורסם ביותר בקמבודיה, מקדש האנגקור.
אוסף אותנו טוקטוק, אנחנו חולפים על פני שוק מקומי שהייתי בהלם מכמות האנשים שנמצאים בשוק ב4:30 לפנות בוקר.
אני סובל טיפה מקור של בוקר ואנחנו מתאספים כקבוצה מאורגנת עם המדריך המתוק שלנו ונכנסים לאתר.
אני ממש לא הולך לחפור על מקדש האנגקור.
המקדש הוא אתר מורשת עולמי ע״י אונסק״ו ונבנה במקור כמקדש הינדי למקום משכנם של האלים ומאוחר יותר שינה את אופיו לבודהיסטי.
המקדשים מספרים סיפורי עם בני 900 שנים, על הקירות מאויירים המלחמות, צורת החיים, המנהגים, המסורת, ואפשר לראות ממש את ההיסטוריה חרוטה על קירות האבן.
החציבה באבן מדוייקת להפליא ודרך הבנייה המפרכת שלקחה 30 שנה לגמרי מעוררת השראה.
זה היה יום מתיש, עמוס בחום כבד ומקדשים.
בוקר למחרת אני מתעורר ומנסה לבדוק דרכי הגעה לעירייה הבאה.
מאחר ואני מעוניין לצאת לטרקים אני מנסה לחפש את המקום הקרוב ביותר ממנו אוכל לצאת לטיולי שטח, ומפספס את הרכבת.
זה היה יום שהבלבול והתהיות שאני סוחב כבר כמה ימים הגיעו למיצוי.
אני מתכנן כבר את היעד הבא שלי אחרי קמבודיה, ואני מחליט לטוס לסינגפור.
רשימת הטפסים, המסמכים, ודרישות למטיילים זרים לסינגפור כרוך בקריאה מרובה ומורכבת, שלבים מסודרים עם סעיפי עמידה בקרטריונים שלהם יש תתי סעיפים ועוד תתי סעיפים.
אני על זה! אני איהיה בסינגפור!
כבר התחלתי למלא אישורי כניסה לסינגפור, הזמנתי מלון ואני מתחיל לראות את זה קורה.
אחרי ימים דבקים במטרה לטוס לסינגפור הרגשתי שסינגפור לא מתאימה לאופי הטיול ואני מחליט לוותר.
אני מנסה לברר על כניסה בקבוצה מאורגנת ללאוס, אני מנסה לראות אם אפשרי עבורי לטייל בפפואה גינאה החדשה, אולי לחזור לתאילנד? סרי לנקה?
בטח אתם אומרים לעצמכם, איזה התלבטות כייפית אבל הלווווווו !!??! אנחנו נמצאים בימים מורכבים שבה מגפה עולמית סוגרת גבולות, אין כאן זמן להתמעמע ולכל מדינה יש את רשימת הדרישות שלה.
הזמן חולף ואני נפגש עם בחור קמבודי שלוקח אותי לראות את האיזור.
ברגע שיצאנו מהעיר סיאם ריפ, היה אפשר לראות את החיים האמיתיים של המקומיים בסיאם ריפ.
אנשים חיים בבקתות עץ ופח, אנשים שורפים זבל משום שאין שירותי פינוי ושדות אורז בכל מקום.
עכשו אני מבין כמה שהעיר סיאם ריפ קטנה.
אנחנו עולים להר שיש בו מקדש ומוצאים פינה לצפות בשקיעה בזמן שאנחנו משקיפים על שדות האורז האינסופיים של סיאם ריפ.
משם אנחנו חוזרים לעיר, מקנחים בבר קוקטליים ואני נפרד לשלום מסיאם ריפ האותנטית.Read more