Goodbye Koh Chang

אני ואיתמר קמנו ליום גשום לפי התחזית.
השמיים היו עכורים והים סוער.
החלטנו ללכת לים לפני שיתחיל הגשם, בדרך ראינו מלא קופים על הכבלי חשמל והגענו לרצועת חוף והתהלכנו לכל אורכה.
דיי התבאסנו שהים לא היה מזמין להיכנס אליו אבל החלטנו להתיישב במסעדה של מלון על החוף ונהננו מהבריכה ומהאווירה.
איתמר היה צריך לחזור להוסטל כדי לעלות לשיעור במזרח אסיה ואני נשארתי למסאז תאילנדי שהפעם ביצע אותו גבר שחילץ לי את העצמות בצורה יוצאת מן הכלל.
המשכתי לכיוון ההוסטל, אכלתי במסעדה מקומית צמודה להוסטל וצפיתי בקופים שמנסים לקלף דוריאן מהעץ כדי לאכול ממנו.
לקראת שקיעה ראינו שהשמיים מתחילים להתבהר והייתי להוט לצפות בשקיעה עם איתמר.
הגענו שוב למלון הזמנו קוקטליים ועשינו מסאז לצד רעש הגלים.
סיימנו את המסאז בשעת ערב, השמש שקעה במלואה.
אני ואיתמר עשינו את הדרך חזור משולבי ידיים צמודים גוף אל גוף עם פנסים מהמכשירי הטלפונים שלנו מתהלכים לצד הכביש בחושך מוחלט, השתיקה הייתה אפלה מאוד כי מספיק קוף עצבני אחד שיפגוש אותנו פנים מול פנים וזה יכול להיגמר לא טוב.
איתמר בשלב מסויים אמר לי ״הנה אני רואה סיליוויזציה״ וזה ממש הצחיק אותי.
לאחר מכן ישבנו במסעדה של ההוסטל ושם הכרנו שתי נשים תאילנדיות שאחת מהן הכינוי לשם שלה הוא פינק.
דיברנו על קומוניזם, בעיית הפלסטיק, על דת, היסטוריה, ומנטליות.
למחרת קמנו לשייט שאליו הצטרפה גם פינק וחבריה.
הגענו למעבורת, הפלגנו כשעה לצלילת שנורקל, ראיתי צלופח!
משם לאי עם חול לבן שיכלנו אני ואיתמר להישאר שם שעות, משם לעוד צלילת שנורקל שראיתי בה חתול ים.
קו צ׳אנג הוא אי מיוחד, ולדעתי הוא לא מתאים לכל אחד.
זה אי שקט מאוד, עם דרכים סבוכות מאוד.
ג׳ונגלים גולמיים שבשביל לעבור בהם צריך לפלס את הדרך עם מצ׳טה.Read more