Mabuhay Philippines

כייף לחזור לכתוב.
מרגיש לי שהייתי צריך את זה.
לפרוק, לשחרר ולהציף את הרגשות החוצה.
אני כרגע נמצא בדומגאוטה (Dumaguete), פיליפינים.
מאז שאיתמר עזב אני סובל מחוסר שעות שינה, והיפוך שעות.
הלילות הראשונים בלעדייך היו לי לא פשוטים איתמרי.
בשנייה שחזרת לארץ, הגעגוע שנפער בי נעשה עמוק יותר.
את הימים האחרונים שלי עוד בתאילנד העברתי בתחושת מיצוי טוטאלי, צוואר תפוס מלחץ נפשי, וקשיי נשימה.
הספקתי לאבד את הכרטיס אשראי שלי שנשאר בפאטאיה, וחזרתי לקחת אותו ביום האחרון לפני שהבנק היה גוזר אותו.
הספקתי לעבור שינוי מועד טיסה, ביטול טיסה, וקניית כרטיסי טיסה ימים ספורים לפני תוקף הויזה בתאילנד.
הספקתי לעבור חוויה לא נעימה בקאוצ׳סרפינג, ו-18 שעות קונקשיין בשדה התעופה בסינגפור.
אני מרגיש שמיציתי את דרכי כמטייל.
נמאס לי לכתוב כאן בפינגווין.
אני כבר לא מתרגש מנופים יפים ומים צלולים.
אני מרגיש כבר חסר ריגושים.
הגעגוע לבית כואב עד שלפעמים זה מציף אותי בדמעות.
אני רוצה להגיע לנקודות הקיצון שלי,
אני רוצה להכיר את נקודות החלשות שלי בעצמי.
כשהגעתי לפיליפינים נסעתי ישר למואל בואל, ערייה שידועה לתיירים בזכות מסלול המפלים שקופצים מהם, צבי הים ולהקות הסרדינים.
בדצמבר האחרון היכה כאן הטייפון החזק ביותר שידע המקום.
השמיים פה עכורים מהיום הראשון שלי כאן.
גשמים ורוחות באים והולכים, בדיוק כמו הקליטה הסלולארית.
אני מרגיש קושי להשתלב בפיליפינים כמטייל.
מאוד קשה להתמקח, האוכל המקומי לא לטעמי ואני מעדיף להוציא עוד כסף רק כדי לשבוע.
אני מאמין בעצמי שאמצא לעצמי את הדרך למלא את חוסר הסיפוק שאני חווה כרגע,
לחיי הדרך,
אמן.Read more