Boracay

חשבתי שאני אגיע כל כך עייף ומותש ואמצע את עצמי מתקלח ונכנס תנומה קלה, אבל השעה 06:30 בבוקר וישנתי דיי טוב ואני מסריח למות אבל הצ׳אק אין רק ב14:00 בצהריים ואני מחליט לעשות סריקה.
האי הזה קטן מאוד והאמנתי שאוכל להתמצאות בו בקלות.
אני מגיע לחוף אחרי סמטאות צרות ותלולות ופתאום בום!!!
שקט מוחלט, הקול היחידי ששומעים הוא ענפי עצי הקוקוס נושבים.
אני עומד מתחת לחול לבן טהור, והים שכבה אחת זוהר מגווני הטורקיז שבו.
אני מתחיל להתהלך על החוף, אפילו שאני כבר לא מתרגש מחופים אקזוטיים זה לגמרי בין החופים היפים ביותר שראיתי.
אבל הרי אין מושלם נכון?
כשאני מתהלך לאורך החוף אני שם לב שלפני כל קו החוף האי מלא במלונות ומסעדות ואורך החוף זו בעצם טיילת.
החוף הזה הוא הסיבה העיקרית שאנשים מגיעים לנפוש באי, ואני יכול להבין את זה אבל המקום נעשה הומה אדם ותיירותי שקצת הרס לי אישית את האווירה האקזוטית והרגועה שהייתי רוצה להרגיש.
אנשים כל הזמן מנסים למכור סיורים ואטרקציות ימיות, האוכל יקר מאוד ורעש והמולה כל הזמן מקיפים את האי.
אני אמרתי לעצמי בדרך לכאן שהגעתי לכאן בעיקר בשביל לאפשר לעצמי לנוח, ולעשות קורס קייטסרפינג.
לצערי אין לי אף תמונה אחת שלי בחליפת הקייט או על הגלשן.
אני קיבלתי מדריך מדהים שבדיעבד לא הערכתי מספיק.
בכל שיעור מלבישים אותי בחליפה הולכים לאורך החוף עם המדריך ובסימן שלו נכנסים למים ומתלהכים בתוך האצות עד לנקודה שהמדריך סימן לי ולמדתי על הקייט והשליטה בו.
כמובן שלא ספרתי את מספר הפעמים שנפלתי, מעדתי, בלעתי מים, ושהגלשן העיף אותי.
וזה לא הכל, אפילו יצא שמרוב כעס ואכזבה העפתי את הקסדה ולא רציתי להמשיך יותר את הקורס.
כשסיימתי את השעות של הקורס הפרטי שלקחתי לא הצלחתי להגיע למצב שאני מצליח לגלוש, אבל אז המדריך אמר לי שסיימנו את הקורס ויש לי הזדמנות אחרונה.
אני עולה על הקייט ושוב עף.
אני מבקש הזדמנות נוספת, ובפעם הזאת אני עולה על הגלשן ומצליח לגלוש במשך 7 שניות שלמות.
אלו אולי 7 שניות, אבל אלה 7 שניות של ניצחון עצום וסיפוק אדיר שאני ללא ספק, הצלחתי.
באי גם הוזמנתי לארוחת שישי אצל ישראלי שגר שם והיה לי ממש כייף לאכול אוכל ישראלי ולהיות בחברת ישראלים.
הכרתי גם את ג׳אי ואחיו וביליתי איתם יום שלם והיה תענוג אמיתי.
תודה לך בורקאי!Read more