רודטריפינג מנאלי - סוף

השכמנו ב4 בבוקר, עומר ואני אחרי עוד ליל שימורים, והתארגנו כמו זומבים בעלטת האשמורת האחרונה.
את התיקים קשרנו על גג הלוקאל והתפללנו לשיווה שישמור עליהם קרוב.
הנסיעה ארכה 10 שעות 5 מתוכן בדרך 4×4 קשוחה לתחת. בעצירות שתינו תה, אכלנו פרנץ טוסט, מצצנו ארגזים של סוכריות עשבים ועומר גסס בין המושב לחלון.
הנופים היו מדהימים והגענו לגבהים שמעולם לא נסענו בהם עם רכב.
המונית ממנאלי להוסטל שלנו, שהייתה אמורה לקחת 10 דק, סיפקה לנו תעסוקה של לפחות שעה וחצי.
אמצע העלייה, פקק גדול בתוך העיר והנהג מחליט שכדי לחסוך בדלק הוא מכבה את המנוע.
מה שאף אחד מאיתנו לא ידע הוא שהמנוע לא יחזור לעבוד.
הנהג מונית התחיל לכוון את התנועה סביב הרכב העומד בעצבנות ואנחנו הורדנו את התיקים וחיפשנו רכב אחר שייקח אותנו.
בגלל הפקקים, אף נהג לא היה מוכן להתייצב לדגל וכשהגענו לתחתית הכביש פתאום הגיח אותו הנהג (שאיכשהו בעזרת הירידה הצליח להניע את הרכב) ושיכנע אותנו לעלות איתו שוב.
הגענו בדיוק לאותה נקודה שבה נתקענו פעם קודמת (ובה עומר ישב עם התיקים שהורדנו), ומתוך איזה אינסטינקט פרימיטיבי וקדמוני, הנהג מכבה שוב את המונית!?!
בשלב הזה כבר לא נותר לו אלא לצחוק ואנחנו מודהמים יוצאים מהרכב ומבינים שאין לנו אלא על עצמנו לסמוך
כל אחד עם שני תיקים, סוף של יום חם ועומר עוד גוסס, אנחנו עולים ומנווטים אל ההוסטל בו הדס (מלאכית משמים) מחכה לנו ושמרה גם חדר.
ההוסטל מפנק לאללה, סופסוף מקלחת אמיתית אחרי לילות על גבי של הוט באקטים בקור.
מנאלי מלאה בכיתובי עברית, מפוצצת מסעדות הוסטלים ב(ג)דים והופעות חיות.
מעכברי הכפר עברנו לעיירה, הלכנו לארוחת ערב באיטלקייה וחזרנו לשינה מתוקה של סוף יום
(ו....המחלה קופצת הלאה ונועצת את טלפיה באיילת! "איזה לילה הולך להיות")
שיהיה לכולם לילה טוב וחלומות על להיות הבאים בתור שידבקו ויצטרפו לחבורה
פיסRead more