ממלכת כשפי האוויר

אחרי ארוחת בוקר של קרפ בננה ודבש בהוסטל, השיירה יוצאת לעוד יום בתוך חלום.
ערפילים מכסים את הגבעות באוויר בוקר קר.
כל כמה זמן אנחנו עוצרים לשתייה, או נקודת תצפית משגעת להתרענן מהשמש שעלתה והדרך שהיום יותר מבדרך כלל, קופצנית.

סנג'י/ אהן, ואני מכירים אחד את השני תוך כדי הרכיבה.
הוא בחור מדהים, רק שנה מעליי, לימד את עצמו אנגלית ויש לו חברה מאחד הכפרים על הלופ (וגם הוא מאחד הכפרים בדרך).
יש לו אנרגיות טובות ומורגש שלמרות כמות הפעמים בה הוא עשה את הטיול הוא ממשיך לאהוב ולהינות מהעבודה.
בזכות החבורה (המדהימה לא פחות פשוט אין לה אנגלית) אנחנו פותחים שולחן גדול בכל ארוחה ומגיעים למקומות טעימים יותר מכל מקום אחר במדינה.

לכל אורך היום היופי נמצא בנקודת שיא מסויימת שבאיזשהו שלב כבר נהיה קשה לתפוס או להכיל ולא נותר אלא למרוח חיוך מטופש על הפנים ולשבת בשתיקה, מחוסר מילים.
כך, גם בבית קפה שמשקיף לעמק, אפילו השירותים הופכים להיות ליפים בעולם, השייק מנגו (מעבר לזה שהיה טעים ברמות) הופך להיות הטעים בעולם ואפילו הראפ הויאטנמי שמנוגן ברקע נשמע ממש מגניב וזורם.

סוף היום, מגיעים למלון צנוע בדונג ואן ואני יוצא לסיבוב רגלי. קצת שכחתי מה זה ללכת ביומיים האחרונים ואני מתענג על השיטוט ברחובות קטנים, מלאי ילדים שמחים ומשחקים.
העיירה יחסית גדולה ומוארת. במתחם מחודש, בו היה שוק עתיק, פורסות קבוצות מאמא נט שלוש רשתות כדורעף.
באופן מפתיע הן משחקות מעולה ואני מתיישב ממול לצפות כשבכל נקודה או פספוס הן מתפקעות כולן מצחוק ואני איתן. מעלות בי ערגונות ממשחקי כדורעף מעל הבאגנס.

ארוחת ערב ועוד הרמות של האפי ווטר לסגור ערב אחרון בסיבוב.
שיהיה לכולם לילה טוב וחלומות על ישיבות חברים, כל ערב, בזולה שהייתם מקימים מול נוף כזה.
פיסRead more